תָּנִי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וְקוֹבֵר אֶת בָּנָיו, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו.
אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: בִּשְׁלָמָא תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, דִּכְתִיב, (משלי טז ו) 'בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן' – 'חֶסֶד', זוֹ גְמִילוּת חֲסָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא כא) 'רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד', 'אֱמֶת' זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג כג) 'אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר', אֶלָּא קוֹבֵר אֶת בָּנָיו מִנַּיִן?
תָּנָא לֵיהּ הַהוּא סָבָא מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אַתְיָא 'עָוֹן' 'עָוֹן' - כְּתִיב הָכָא, 'בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן', וּכְתִיב הָתָם (ירמיה לב יח) 'וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם'.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְגָעִים וּבָנִים אֵינָן יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה...
וּבָנִים לָא? - הֵיכִי דָּמִי? אִילֵימָא דַּהֲווּ לֵיהּ וּמַיְתּוּ, וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן 'דֵּין גַּרְמָא דַּעֲשִּירָאָה בִּיר'[1],
[1] דין גרמא דעשיראה ביר - זה עצם של בן עשירי, שמת לו... וגברא רבא כרבי יוחנן לא באו לו יסורין שאינן של אהבה (רש'י)
[2] דהוו להו בנים ומתו - הוו להו יסורין של אהבה, שהאבלות מכפרת על עוונותיו (רש'י)
[3] ראי/ה גם להלן יבמות סב א ד'ה 'כה אמר רבי יוחנן ששכל את עשרת בניו: 'היו לו בנים ומתו לא קִיֵּים מצות 'פרו ורבו'