חזקיה הצדיק מנסה להרוג את שני בניו הרשעים (מנשה ורבשקה) בדרך ל'חיידר'

לבסוף נתן ישעיה לחזקיה את בתו, יצאו מהם מנשה ורבשקה.

יום אחד הרכיבם על כתפיו להביאם לבית המדרש,

אמר אחד מהם: ראוי ראשו של אבא לצלות עליו דגים,

ואחד אמר: ראוי ראשו של אבא להקריב עליו קרבנות לעבודת כוכבים.

חבטם (אבא חזקיה) ארצה - מנשה חי ורבשקה מת,

וקרא על עצמו (ישעיה לב ז) 'וְכֵלַי, כֵּלָיו רָעִים'.

מקור: לְסוֹף יָהַב לֵיהּ (ישעיה לחזקיה) בְּרַתֵּיהּ, נָפְקוּ מִינַיהוּ מְנַשֶׁה וְרַבְשָׁקֵה.

יוֹמָא חֲדָא רַכִיבִינְהוּ אַכַּתְפֵיהּ לְאַמְטוּיִינְהוּ לְבֵי מִדְרָשָׁא,

אָמַר חַד מִינַיְיהוּ: חָזִי רֵישָׁא דְּאַבָּא, לְמִטְוֵי בֵּיהּ גִּלְדָאנִי,

וְחַד אָמַר: חָזִי רֵישָׁא דְּאַבָּא, לִקְרוּבִי עֲלֵיהּ קָרְבָּנָא לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים,

וְחַבְטִינְהוּ (חזקיה) בְּאַרְעָא - מְנַשֶּׁה חָיָה, וְרַבְשָׁקֵה מֵת.

קָרִי אַנַפְשֵׁיהּ, (ישעיה לב ז) 'וְכֵלַי, כֵּלָיו רָעִים' [1] (ברכות י א, על פי ה'עין יעקב' וכתבי יד)

[1] הספור המטורף הזה איננו מופיע בדפוס התלמוד, אבל מופיע בכמה כתבי יד וגם ב'עין יעקב'...