רַב הוּנָא תְּקִיפוּ לֵיהּ אַרְבַּע מְאָה דָּנֵי דְּחַמְרָא. עַל לְגַבֵּיהּ רַב יְהוּדָה אַחוּהָ דְּרַב סַלָא חֲסִידָא וְרַבָּנָן (וְאַמְרֵי לָהּ רַב אַדָא בַּר אַהֲבָה וְרַבָּנָן), וְאָמְרוּ לֵיהּ: לִיעַיֵּין מַר בְּמִילֵיהּ.
אָמַר לְהוּ, וּמִי חֲשִׁידְנָא בְּעֵינַיְיכוּ?
אַמְרֵי לֵיהּ: מִי חָשִׁיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּעָבִיד דִּינָא בְּלָא דִּינָא?
אָמַר לְהוּ: אִי אִיכָּא מַאן דִּשְׁמִיעַ עָלַי מִילְתָא, לֵימָא.
אַמְרֵי לֵיהּ: הָכִי שְׁמִיע לָן, דְּלָא יָהִיב מַר שְׁבִישָׁא לַאֲרִיסֵיהּ.
אָמַר לְהוּ: מִי קָא שָׁבִיק לִי מִידֵי מִינֵיהּ? - הָא קָא גָּנִיב לֵיהּ כּוּלֵיהּ.
אַמְרֵי לֵיהּ: הַיְינוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי, בָּתַר גַּנְבָא גְּנוּב וְטַעְמָא טָעִים.
אָמַר לְהוּ: קַבִּילְנָא עָלַי דְּיָהִיבְנָא לֵיהּ. (אִיכָּא דְּאַמְרֵי הָדַר חַלָא וַהֲוָה חַמְרָא וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי אַיְיקַר חַלָא וְאִזְדַבַּן בִּדְמֵי דְּחַמְרָא) [1] (ברכות ה ב)
[1] ראי/ה 'דרכי האגדה' 422... תרגום (דרכי האגדה): רב הונא היו לו ארבע מאות חביות יין. החמיצו. נכנסו אצלו רב יהודה אחיו של רב סלא החסיד וחכמים (ויש אומרים רב אדא בר אהבה וחכמים) ואמרו לו: יעיין מר במעשיו. אמר להם: וכי חשוד אני בעיניכם? אמרו לו: וכי חשוד הקב'ה שיעשה דין בלא דין? אמר להם: אם יש מי ששמע עליי דבר, יאמר! אמרו לו: כך נשמע לנו שאין מר נותן זמורות הגפן לאריסו. אמר להם: וכי עוזב הוא לי דבר מהם? אמרו לו: זהו שאומרים האנשים 'אחרי הגנב גְנוב ואת הטעם טְעם'. אמר להם: אני מקבל על עצמי לתת לו. (יש אומרים חזר החומץ והפך להיות יין, ויש אומרים התייקר החומץ לכדי מחיר של יין)