רבקה - האדם הראשון שדרש את אלהים / בא אל הקדש י

חוה היא האדם הראשון שקרא בשם י-ה-ו-ה[1], הגר היא האדם הראשון שהפך את הקריאה בשם י-ה-ו-ה לתפילה[2], ורבקה היא האדם הראשון שדרש את י-ה-ו-ה, שנאמר: "וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת י-ה-ו-ה".[3]

עד שדרשה אותו רבקה לא היה השם המפורש אלא פשט - רבקה הפכה אותו לדרש. מאז ועד עתה השם המפורש הוא המושג הנדרש ביותר – אינספור דרשנים דורשים אותו דרישות שונות ומנוגדות. מאז ועד עתה מוציא כל דרשן נוסף את השם המפורש מהקשרו המקורי ומרחיק אותו עוד יותר מן הפשט הקמאי שלו.

אף אחד לפני רבקה לא יזם על דעת עצמו שיחה עם האל. האל אומנם כבר דיבר עם חוה, עם אדם, עם הנחש, עם קין, עם נֹח, עם הגר, עם שרה, עם אבימלך ועם אברהם, אבל אף אחד מכל אלו לא הלך מיוזמתו לדבר עם אלוהיו ולדרוש ממנו דרישות. כל המפגשים שלהם עם אלוהיהם היו ביוזמתו המוחלטת של האל עצמו. במפגשים יזומים אלו שאל האל "אייכה?", או "אי הבל אחיך?", או "למה זה צחקה שרה?". במפגשים יזומים אחרים הוא הורה לשומעיו לפרות ולרבות, או לא לאכול מעץ הדעת, או ללדת בעצב, או לזחול על גחון, או להיות נע ונד, או לבנות תיבה, או לשחוט ילד. שומעיו ביצעו או לא ביצעו את ההוראות, והאל הגיב או לא הגיב בהתאם.

עם רבקה זה היה אחרת.

רבקה התייסרה מאוד במהלך הריונה, וסכנת מוות ריחפה עליה. היא חשה דחף עמוק להקשות את קושיית הקושיות: "אם כן למה זה אנכי?" (רמב"ן: "אם כן יהיה לי למה זה אנכי בעולם? הלוואי אינני, שאמות או שלא הייתי, כמו שאמר איוב: "כאשר לא הייתי אהיה").[4]

רבקה לא מסתפקת בכך שהיא מקשה לעצמה את קושיית הקושיות. גם הטחת "למה זה אנכי?" באוזני חברותיה ונשים אחרות[5] לא מספקת אותה. היא הולכת עם הקושייה הזאת לדרוש את י-ה-ו-ה.

"למה זה אנכי?!", דורשת רבקה את אלוהיה, "ומה פשר ההתרוצצות הזאת בּקִרבי, ולשם מה ללדת בצער, ו"למה לי חיים?".[6]

אף אחד לפני רבקה לא בא בדרישות כאלו אל אלהים ואדם.

רבקה ואיוב

גם איוב, כמו רבקה, שואל את נפשו למות. אמירות רבות שלו הן וריאציות על "אם כן למה זה אנכי?" - "יאבד יום אוולד בו"[7], ו"אמאס חיי"[8] ו"למה לא מרחם אמות?"[9] ו"נקטה נפשי בחיי"[10] ו"כאשר לא הייתי אהיה".[11] איוב הולך לדרוש את אלוהיו, ולומר לו דברים נכוחים מתוך כאבו. הוא מתעמת ישירות עם האל, ודורש ממנו דין וחשבון מפורט על כל מעלליו.[12]

רעי איוב מבקרים אותו על גישתו ה"כופרת". אליפז מצדיק לחלוטין את דין האל, ומציע לאיוב לפשפש במעשיו כדי לאתר את חטאיו המוסתרים.[13] האל של אליפז הוא כזה שאסור לדרוש ממנו דין וחשבון, ואסור להפנות כלפיו כעס וביקורת.[14] "אילו נתייסרתי אני", אומר אליפז, "הייתי דורש אלהים, כלומר, הייתי מבקש פני אל, ומבקש את סליחתו, ומדבר אך ורק בשבחו - "אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי".[15] איוב רואה בדרישת האל של אליפז צביעות והתחנפות, והוא משוכנע שאלהים שונא את הגישה הזאת.[16]

יש מחלוקת בין איוב לרעיו ביחס למהות דרישת האל. רעי איוב מפרשים את דרישת האל כצידוק דינו, ואיוב מפרש זאת כתביעה לצדק. איוב מתייחס אל דרישת האל של רעיו כאל טיוח. רעיו מתייחסים אל דרישת האל שלו כאל הטחה. בסופו של דבר מתערב אלהים עצמו במחלוקת ופוסק חד-משמעית הלכה כאיוב. הוא גוער באליפז ואומר לו: "חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב".[17] תמצית ספר איוב דחוסה בתוך הפסוק "ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את י-ה-ו-ה. ויאמר י-ה-ו-ה לה…".[18] ארבעת החלקים של פסוק זה יכולים להוות תרכיז לספר איוב:

החלק הראשון ("ויתרוצצו הבנים בקרבה") הוא חלק הייסורים והסבל. בחלק השני ("ותאמר: אם כן למה זה אנכי?") מקשים איוב ורבקה את הקושייה האנושית הקיומית והמודחקת. בחלק השלישי ("ותלך לדרוש את י-ה-ו-ה'") מעבירים רבקה ואיוב את הקושי למגרש האלוהי. בחלק הרביעי ("ויאמר י-ה-ו-ה לה") עונה האל לסובלים הדורשים אותו.

אל תקרי "ויאמר י-ה-ו-ה ' לה" אלא "ויאמר י-ה-ו-ה לו"

השילוב של "למה זה אנכי?" עם "ותלך לדרוש את י-ה-ו-ה'" טומן בחובו אינספור מדרשים קיומיים. זאת אחת הסיבות לכך שהיו לי הרבה ציפיות כאשר יצאתי למסע ממוחשב על פני תקליטור ארון הספרים היהודי בעקבות מדרש המדרשים של רבקה וקושיית הקושיות שלה. לאכזבתי לא מצאתי בספרות המדרש כל התייחסות לעובדה שדרישת האל הראשונה בתורה נדרשה על-ידי אשה. נהפוך הוא: דרשנים רבים מכל הדורות הפקיעו מידי רבקה את זכות הראשונים על דרישת האל.[19]

אף אחד מכל הדרשנים הללו איננו מוכן לקרוא כפשוטן את המילים "ותלך רבקה לדרוש את י-ה-ו-ה". הוא הדין ביחס ל"ויאמר י-ה-ו-ה לה", שמופיע במפורש בהמשך - לא האל עצמו אמר לרבקה את מה שאמר, אלא גבר מתווך הרשאי לשמוע באופן ישיר את הדיבור האלוהי.

מיהו המתווך שהעביר את דבר האל לרבקה? - לפנינו מחלוקת דרשנים מסועפת - הדעה הרווחת היא כי מדובר בשם בן נֹח[20], על-פי מסורות אחרות מדובר בעבר בנו של שם.[21] יש הדורשים כי האל דיבר אל רבקה דרך מלאך[22], ואחרים מתעקשים על כך שהתיווך נעשה על-ידי נביא.[23] לפי ההצעה החמישית דיבר האל אל רבקה דרך אברהם.[24]

המשותף לכל הפרשנים והדרשנים הללו שאין לפרש את "ויאמר י-ה-ו-ה לה" כפשוטו. רבקה, על-פי המדרשים הללו, לא שמעה מעולם את דבר האל. אחרי הכל מעולם "לא נזקק הקדוש ברוך להשיח עם אשה".[25]

פרשת "למה זה אנכי" של הרב שם טוב אלפרג'י

מדרש "'למה זה אנכי" המשכנע ביותר שמצאתי הוא מדרשו של רב לא מוכר ולא ידוע – הרב שם טוב אלפרג'י.

הרב אלפרג'י לא התכוון כלל לפרש את דברי רבקה – הוא חווה אותם על גופו הסובל, ודרש אותם מתוך נפשו המיוסרת. אף אחד מהמומחים אותם שאלתי לא ידע להגיד לי מיהו שם טוב אלפרג'י. לא מצאתי עליו מאומה בכל האנציקלופדיות והמפתחות כפי הנראה חי במאה השש- עשרה והיה פוסק ורב של קהילה כלשהי. רבי יוסף קארו הִפנה אליו בעיה מסובכת הקשורה בטרגדיה ההלכתית של דיני עגונה.[26] תשובתו של רבי שם טוב אלפרג'י מופיעה ב"בית יוסף" - ספרו החשוב של רבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך".

מתוך ההקדמה של רבי שם טוב לתשובתו עולה שהיא נכתבה מתוך ייסורים רבים ומתוך אחריות כבדה של רב ופוסק בישראל. "...ורבות אנחותַי ולִבי דַּוָּי מצר חמת המציק בחוליים קשים מעורבבים ודבריים את השחפת ואת הקדחת על הכלל ועל הפרט, לא נחתי ולא שקטתי על דברי ריבות בשערינו, עלי היו כולנה - על הדין ועל האמת ועל השלום".

"על אף סבלי", כותב רבי שם טוב, "לא נחתי ולא שקטתי, והמשכתי לשפוט ולהנהיג את קהילתי. כל הזמן אני נע על פני הגשר הצר מאוד שבין הדין הנוקב והשלום המתפשר. כל הזמן אני ממשיך לשפוט את העם הזה, למרות סבלי וכאבי. "עלי היו כולנה", הוא כותב לרבי יוסף קארו, כשהוא מזהה את יגונו [ושכולו?] עם יגונו ושכולו של יעקב הזקן האומר לבניו: "אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה".[27]

בנוסף לכך הגיעה לידיו פנייתו של רבי יוסף קארו - "ויבא הקונטרס לידי לאחרית הימים פרשת 'אם כן למה זה אנכי', ועם כל זה הלכתי לדרוש את ה' יעזרני לפנות בוקר יתן בפי מענה לשון, אענה אף אני חלקי". מסתבר שהקונטרס הגיע לידיו בשבוע של פרשת תולדות - רבי שם טוב המיוסר מתאר אותה כפרשת "אם כן למה זה אנכי?".

קרוב לוודאי שהדרשה על פרשת תולדות שנשא רבי שם טוב בפני קהילתו לא הייתה דרשת האיוב שלו על פרשת "אם כן למה זה אנכי". קרוב לוודאי שרבי שם טוב לא היה יכול להרשות לעצמו דבר כזה. בהקדמה למכתב שהוא שולח אל רבי יוסף קארו הוא מרשה לעצמו לתאר בין השיטין את מצבו. "הימים הם ימי אחרית הימים", הוא כותב, והפרשה היא פרשת "אם כן למה זה אנכי", והייאוש הוא יאוש מדעת - מוצנע בין השורות ומועבר לידיעתך, רבי יוסף קארו, עורך ה"שולחן ערוך".

בכך לא תם מדרשו של רבי שם טוב אלפרג'י על פרשת "אם כן למה זה אנכי" - הוא נכנס לתוך דמותה של רבקה והולך לדרוש את ה'- "ועם כל זה הלכתי לדרוש את ה' יעזרני לפנות בוקר יתן בפי מענה לשון אענה אף אני חלקי" - כל הלילה הלך רבי שם טוב לדרוש את ה' ביער העד של ספרות ההלכה והפוסקים. הוא לא איבד את דרכו, וחיפש מענה הלכתי אנושי לטרגדיה האינסופית של נשים עגונות. בבוקר נתן אלוהיו מענה בפיו ועזר לו לנסח תשובה הלכתית מרשימה.

[1] "ותהר ותלד את קין, ותאמר קניתי איש את י-ה-ו-ה" (בראשית ד', א') .ראי/ה על כך בהרחבה לעיל בפרק "על גדות המבול" [2] " 'ותקרא שם ה'' - . הנה קריאת שם ה' היא התפלה אשר בה שבחו של הקב"ה במחשבת המתפלל או בדבריו, כאמרם ז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל". (מתוך פירוש ספורנו לבראשית ט"ז י"ג). וראי/ה על כך בהרחבה לעיל בפרק "ישמע-אל לתפילת הגר". [3] בראשית כ"ה, כ"ב [4] איוב י', י"ט - ופירושו של מצודת דוד שם: אז הייתי כאלו לא הייתי כי הייתי מובל מן הבטן אל הקבר והרי הוא כאלו לא נבראתי מעולם [5] ותאמר אם כן למה זה אנכי, רבי יצחק אמר מלמד שהיתה אמנו רבקה מחזרת על פתחיהן של נשים ואומרת להן הגיע לכם הצער הזה בימיכם אם כך הוא צערו של בנים והלואי לא עיברתי (בראשית רבה פרשה סג ד'ה ויתרוצצו הבנים) [6] גם המשפט "למה לי חיים" נאמר על-ידי רבקה בפרשתנו (בראשית כז מז) – חייה של רבקה נעים בין שתי קושיות ענק קיומיות – למה זה אנוכי? ולמה לי חיים?... [7] איוב ג', ג' [8] שם ט', כ"א [9] שם ג', י"א [10] שם י', א' [11] שם שם, י"ט - ופירושו של מצודת דוד שם: אז הייתי כאלו לא הייתי כי הייתי מובל מן הבטן אל הקבר והרי הוא כאלו לא נבראתי מעולם [12] "הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק... קרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני. כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הודיעני... (איוב י"'ג י"ח – כ"ה) [13] "זכור נא מיהו נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו?" (איוב ד', ז) [14] ראי/ה למשל הפסוקים הראשונים של איוב פרק ה' [15] איוב ה', ח' [16] "שמעו נא תוכחתי וריבות שפתי הקשיבו: הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה? הפניו תשאון? אם לאל תריבון? הטוב כי יחקור אתכם? אם כהתל באנוש תהתלו בו? הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון (איוב י"ג, ז'-י') [17] איוב מ"ב, ז' [18] בראשית כ"ה, כ"ב-כ"ג [19] בראשית רבה פרשה סג ; מדרש תהלים (בובר) מזמור ט'; אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמ' רכ"ב; ילקוט שמעוני פרשת תולדות רמז קי; זֹהר פרשת תולדות קל"ז ע"ב; מורה נבוכים לרמב"ם חלק שני פרק מ"א; פירושי רש"י ורשב"ם ל"'ותלך לדרוש את ה'. רשימה מורחבת של מקורות נוספים ניתן למצוא במהדורת תיאודור-אלבק של בראשית רבה עמ' 684, וכן ב"אגדות היהודים" מאת לוי גינצבורג (חלק ו' הערה 17) [20] בראשית רבה פרשה מ"ח (והמקבילות); בראשית רבה פרשה ס"ג (על- פי רוב כתבי היד) [21] כך למשל על-פי כתב יד לונדון לבראשית רבה פרשה ס"ג, ד"ה "ותלך לדרוש". ראי/ה בראשית רבה מהדורת תיאודור אלבק עמ' 684. [22] בראשית רבה פרשה מ"ח (והמקבילות) [23] ראי/ה למשל רמב"ם מורה נבוכים חלק שני פרק מ"'א [24] ראי/ה למשל פירושו של אבן עזרא לבראשית כ"ה, כ"ב [25] בראשית רבה פרשה ס"ג ,דיבור המתחיל ז'. [26] ראי/ה שו"ת בית יוסף "דין מים שאין להם סוף" סימן א ד"ה החכם השלם (על-פי תקליטור פרוייקט השו"ת של בר אילן). רבי יוסף קארו אסף לספרו ה"בית יוסף" שאלות ותשובות שהתעוררו בעקבות טביעת ספינה על נוסעיה, כאשר שנים מבין הנוסעים ניצלו ובאו להעיד בפני בית דין שיתר הנוסעים טבעו למוות. השאלה ההלכתית שהעסיקה את רבני התקופה הייתה האם להתיר את נשותיהם של נוסעי הספינה על סמך עדותם של שני הניצולים? האם להכריז עליהן כעל אלמנות ובכך להתירן, או להכריז על בעליהם כעל נעדרים ולהותיר אותן בחזקת עגונות? [27] בראשית מ"ב, ל"ו