מלאכים בשמי עזה / עלמא די 41

רובע פומבדיתא הוא אחד הרבעים הגדולים והמרכזיים של עזה. מדי שחר אני נוחת ממרומי אל גג מלון סמיראמיס החולש על הרובע, ואני משקיף ממנו על רבבות העוברים ושבים למרגלותיי. מלון סמיראמיס הנטוש הוא הבניין הגבוה ביותר באזור הרובע. רק המסגד מתנשא מעליו. כל חלונות המלון מנופצים וכל מרצפותיו זרועות שברי זכוכית וקופסאות שימורים. ריח חריף של שתן עולה ממאות חדריו ועכברושים שוכנים בהם. מזריחה עד שקיעה אני שוכן על גגו הענק וחולש על הכיכר עם משקפתי הנצחית. מראי מטיל שררה וההמונים חוששים להגביה את עיניהם אל גגי. רק הילדים והילדות אינם חוששים. הם מצחקקים בכיווני ומסמנים בידיהם תנועות "וי". אני יושב על ארגז תחמושת ורושם פנים מרתקות של מדוכאים. אם מיתמר עשן שחור ביני ובין האופק אני מפסיק לרגע את רישומי, מדווח לחמ"ל על מיקומו המדויק של הצמיג הבוער, ושב לרשום. הרישום הוא משימתי הקדושה. צופה נתתי את עצמי על מנת לתעד את העצב ואת האכזריות. על מנת לבשר לעולם על יופיי. במסווה של משימה צבאית אני רושם את רישומי הקדוש. משימתי הצבאית לשמור על שמים נקיים. שלא ייתמרו השמימה עמודי עשן שחורים וסמיכים, ושלא יחרוך ריח הצמיג השרוף את האוויר. במסווה של רישום קדוש אני מונע מעזה לעצור את שעוניה, ומאפשר לשגרה להמשיך לזרום בכל מחיר. באופן כזה ממשיכה התנועה לנוע, הרוכלים ממשיכים למכור, והנשים ממשיכות לקנות. באופן כזה ממשיכים הילדים לשחק משחקים מותרים – לא מבעירים צמיגים ולא משליכים אבנים. והחשוב ביותר: באופן כזה ממשיכים הגברים של עזה לבנות בניינים בגושדנ. בחושך שלפני הזריחה עם יוצאים ובחושך שלאחר השקיעה הם שבים. בין חושך לחושך הם בונים בניינים. הגברים של גושדנ מחזיקים קצר את הגברים של עזה. לפני הזריחה הם שולחים אותם לבנות בניינים בגושדנ, ולאחר השקיעה הם מחזירים אותם במהירות לעזה ומעבירים אותם ביעילות דרך מחסומים רבים, על מנת שיספיקו גברי עזה להגיע לבתיהם לפני העוצר, ועל מנת שיוכלו לישון היטב ולא יירדמו למחרת על פיגומי גושדנ. הגברים של עזה אינם שומרים על עצמם בלילה. הגברים של גושדנ שומרים עליהם. הם שומרים עליהם מפני רעולי הפנים מפירי העוצר שאינם בוחלים באמצעים למנוע מפועלי עזה לצאת כל בוקר לפני הזריחה לגושדנ. הגברים מגושדנ מוכנים לשרת בעזה שלושים יום ושלושים לילה רצופים. הם מוכנים אפילו לקחת על עצמם סיכון מסוים, ובלבד שגברי עזה ימשיכו לבנות להם בניינים בערי מסכנותיהם. בנייניה של עזה, לעומת זאת, בלתי גמורים. עזה היא עיר בלתי גמורה לנצח. אינספור ברזלים חלודים מזדקרים מתוך אינספור שלדי בטון. אינספור גגות ארעיים מהודקים בחומר ארעי ולבנים ארעיות. כמו טיוטה לא מוצלחת. אם לא מקשיבים המולת האנשים והמכוניות אפשר לדמות בקלות שעזה ננטשה במהלך בנייתה, אבל ההמולה הבלתי פוסקת מסגירה את העובדה שנכון לעכשיו היא העיר המאוכלסת ביותר בעולם. יותר מהונג קונג. היא גם העיר הנצפית ביותר בעולם. רוב גגותיה הגבוהים מופקעים לצורכי תצפית. הכל צפוי בעזה והרשות נתונה. על גגותיה המופקעים משחקים חיילים שש בש וקלפים. רק חיילים-מלאכים אינם משחקים –הם כותבים או משתזפים. כותבים כדי לשמור על יופיים הנפשי ומשתזפים כדי לשמור על יופיים הגופני. אני מורח שמן שיזוף על גופי. רק שבע בבוקר וכבר יוקדת השמש. אלפי ילדות הולכות לבתי ספר בתלבושת מאוד אחידה – מטפחות לבנות; שמלות אפורות; מכנסיים כחולים מתחת לשמלות האפורות. דוכני הכעכים כבר ממוקמים למרגלותינו. מעבר להם נפרשים דוכני הבדים, דוכני בגדי הילדים ודוכני בגדי הנשים. בסמטת השוק, מהעבר השני, מציבים רוכלים דוכנים של קטניות, תבלינים, קמח, שמן, אורז ושעונים. מעבר להם משתרעת רחבה ענקית של דוכני פירות - תפוחים, ענבים, אגסים, אפרסקים, בננות, שזיפים. רוב הדוכנים כבר ממוקמים. היתר מתמקמים בשעה זו. הילדות האפורות ממשיכות ללכת להקות להקות לעבר בתי הספר. התצפית שלידנו מדווחת על שני דגלי פלסטין התלויים על חוט חשמל בסמטה שממולם. הסיור מודיע בקשר שהוא מגיע למקום לפתור את הבעיה, כלומר, לעצור את שני הגברים הראשונים שיעברו במקום, לקחת מהם את תעודת הזהות, ולהחזירה להם רק לאחר שיורידו את הדגלים. מכל הרחובות משתרכים טורים אינסופיים של מכוניות לכיוון כיכר פומבדיתא . אין רמזורים בעזה. מכוניות זוחלות קדימה בעזרת צפירות. ילדים גוררים ילקוטים בין המכוניות המזדחלות, נשים עם סלים על ראשן חוצות פקקים סואנים מבלי להביט ימינה ושמאלה, חמורים רתומים לדוכנים עוקפים מכוניות זוחלות. הדוכנים אינם מוצבים כאן באופן קבוע. שום דבר אינו מוצב כאן באופן קבוע. במהלך הלילה שוררים כאן עוצר ודממה, וכמה דקות לאחר סיום העוצר - בחושך המוחלט של שלוש אחר חצות - כבר מצטופפים פועלים רבים בכיכר. שעה לאחר מכן, כשעולה השחר, מוצפת הכיכר במאות מוניות שנהגיהן מכריזים ללא הרף על עשרות יעדים בגושדנ; ראשון לציון, חולון, רמת אביב, פתח תקווה, נתניה, רמת גן. כמה דקות לאחר סיום העוצר – בחושך המוחלט של שלוש אחר חצות – כבר מצטופפים פועלים בכיכר. שעה לאחר מכן, כשעולה השחר, הכיכר סואנת ושוקקת. ןאין בכל העולם כיכר סואנת עם שחר כמו כיכר פומבדיתא. עשרות מתנפלים בחושך על כל מונית או טנדר שעדיין אינם דחוסים לחלוטין. המאושרים יוצאים דחוסים עם שחר, שקיותיהם על ברכיהם. משך למעלה משעתיים נדחסים רבבות מאושרים בדרכם צפונה. בשבע בבוקר כבר יהיו על הפיגומים של גושדנ. באותה שעה מתמלאת כיכר פומבדיתא במאות דוכנים צבעוניים המוצבים על ידי הרוכלים. החל משש מגיעים הרוכלים עם חמוריהם ופורקים את סחורתם: בדים, כעכים, פירות. המון פירות. גם אנו מגיעים לתצפית מלון סמיראמיס עם שחר. מקדימים את הרוכלים. כל שחר אנו פורקים את ציודנו על הגג – מכשיר קשר, משקפת, שמן שיזוף, חגורים, רובים, רימוני גז, כדורי גומי, ארגזי אוכל, גזיה, שתי חפיסות קלפים ורדיו-טרנזיסטור ענק. עד החשכה אנחנו לכודים על הגג. עם חשכה – לאחר שהרוכלים מפרקים את דוכניהם – עומסים אנו את ציודנו ושבים לבסיס. בין שחר לחשכה אנחנו לכודים על הגג משחקים קלפים. משתזפים.