לאן נעלמו 24,000 תלמידי רבי עקיבא באינתיפאדה? / עלמא די 45

לאן נעלמו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא במהלך האינתיפאדה? - למחנות המעצר של סורא. אחד ממחנות המעצר הללו – סורא שלוש – שוכן לחוף ימה של עזה ונושק לבסיס הצבאי שבו אנו משתכנים בלילות שבין תצפית לתצפית. הוא גדור בסוללות מסולסלות של תיל ומעוטר בשדרות גרניונים אדומים, ומוקף בעשרות מגדלי שמירה, ומואר כל הלילה בזרקורים חזקים על מנת שתלמידי רבי עקיבא לא יבטלו מתלמוד תורתם אפילו רגע אחד. הם לומדים בתוך אוהלים ומסלסלים בקולם כנגד הים ואינם יכולים לגעת בו. אך המיית הגלים נמהלת בשאון תלמודם וסרבלי הלימוד שלהם כחולים. הם מסתפקים במועט שבמועט. אוכלים פת במלח, שותים מים במשורה, וישנים על הארץ. שישה שישה הם מתכסים בטלית אחת ועוסקים בתורה. כל היום הם ממיתים עצמם באוהלה של תורה – מסתערים עם שחר, פושטים גדודים גדודים, משיבים מלחמה שערה, מנגנים בקול ענות חלושה עד השעות הקטנות של הלילה, ישנים שנת עראי מתוקה ושבים להסתער עם שחר. כל ערב שבת בין השמשות מגיע אליהם רבי עקיבא ומעביר להם את שיעורו השבועי. או אז הם נאלמים, מצטופפים שישה שישה באמה ושותים בצמא את דבריו. בחצי הלילה תם השיעור ורבי עקיבא קם ממקומו. באותו רגע נעמדים כולם ללא נוע וחולקים לו כבוד שלא מהעולם הזה. רק לאחר צאתו הם מרשים לעצמם להניע את גופם, וענן של אבק כוכבים עולה מסרבליהם הכחולים ומאיר לעולם ומלואו. באותה שעה אומרים במחנות הפליטים הרחוקים ביותר: בסורא שלוש קמו עתה אלפי תלמידיו של רבי עקיבא. השיעור תם. באותה שעה מאהילות עשרים וארבע אלף נשים על עיניהן מפני האור המסנוור וסופרות את הימים ואת החודשים ואת השנים שנותרו להן לחכות. למחרת הן באות רעולות אל השוק של כיכר פומבדיתא ובוררות להן כעכים ותבלינים. תינוקותיהן בזרועותיהן וסלי פירות על ראשיהן. על פי רעלותיהן יכול כל אחד מרוכלי השוק לדעת מיהן נשות עצורי סורא ומיהן נשות פועלי דן. כל רוכלי פומבדיתא יראים לעמוד על המקח עם נשות תלמידי החכמים. אימתו של רבי עקיבא מרחפת עליהם. הם מקבלים מהן את המטבעות שהן מניחות בכף ידם, ולפעמים אף מסרבים ליטול תשלום כלשהו. משך כל השבוע מתנועע רבי עקיבא בפתח בית מדרשו הנטוש ולומד. אף אחד איננו מעז לקטוע את תלמודו. אפילו הסיורים יראים להתקרב אליו. מדי פעם הוא קם ממקומו ומהלך בין הסוכנים כשהוא נושא ונותן עם עצמו במלחמתה של תורה. כל העוברים ושבים מפלסים לו דרך. הנועזים שבהם מגניבים לעברו מבטים, אבל אף אחד אינו מעז להישיר אליו את מבטיו. רק פעם בשבוע, בערב שבת בין השמשות, הוא מתרחק מהכיכר הגדולה של פומבדיתא ומהלך לעבר אלפי תלמידיו המצפים לו במחנה סורא. עמוד של אש מהלך לפניו וכל המואזינים של פומבדיתא מבשרים ברמקולים על כניסת השבת. מה נורא עמוד האש ומה נורא מראה רבי עקיבא שאינו פוסק מתלמודו וממשיך למלמל. הוא חוצה את עזה וחולף על פני רבבות תושביה. אף אחד מהם איננו מעז להביט בו, וכולם מרכינים את ראשם וקדים ומשתחווים. כשהוא חולף למרגלות מלוני אני סוקר אותו היטב במשקפתי. אינני חושש מפניו. אחרי הכול כופר אנוכי. כופר בעיקר וכופר בתפל ואינני ירא להישיר מבט אל קדושים מבעד למשקפת עשרים על מאה ועשרים.