"יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" –
תחיית המתים מן התורה ד – לעומת שלושת המקורות הקודמים שהיו רחוקים לחלוטין מכל זכר ל"פשט" סביר על תחיית המתים, המקור הזה מדבר ממש על תחיית המתים לכאורה...
"מדרשי חז"ל ורב המפרשים העתיקים פרשו את הדברים "יחיו מתיך וגו" על תחית המתים ממש, וכבר העירו רבים שעל פי הלשון "הקיצו ורננו שוכני עפר" אמר דניאל בסוף ספרו: 'ורבים מישני אדמת עפר יקיצו' (דניאל יב כ). ומצינו למפרשים עתיקים שרמזו שיש מקום להבין שהדברים כאן בישעיהו נאמרו בתורת משל, ולא במשמעותן המילולית" (מתוך 'דעת מקרא' ישעיהו עמ' רע"ב)
הנה פירושיהם של הרד"ק והמלבי"ם המפרשים את "יחיו מתיך" כתחית המתים ממש -
יחיו מתיך - אמר אז בעת הישועה יחיו מתיך כי עתיד הקדוש ברוך הוא להחיות מתים בעת הישועה וכן אמר בנבואת דניאל ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, וכבר כתבנו בתחילת פרשה זו שהיא ביום ההוא יושר השיר הזה, והשיר הוא ענין הפרשה הזאת עד זה הפסוק, ואמר הנביא אז יחיו מתיך והכנוי הוא כנגד האל, ר"ל הצדיקים שהם לאל כמו שאמרו רבותינו זכרם לברכה כי תחית המתים לצדיקים ולא לרשעים, וכן נראה בזה הפסוק שאמר מתיך, וכן בנבואת דניאל שאמר ורבים ואמר נבלתי יקומון, וחסר עם או כ"ף כנבלתי או עם נבלתי, אומר כשתקום נבלתי מן העפר יקומו גם כן שאר הצדיקים והוא היה בוטח באמת שיקום שהיה יודע בעצמו שהוא צדיק: (רד"ק ישעיהו פרק כו פסוק יט)
יחיו מתיך. בעולם התחיה בעולם הנצחי אז יחיו המתים וישיגו הישועות המיועדות, ולא שיחיו הנשמות לבד כי גם נבלתי יקומון, שגם הגוף יקום בתחיה. ואם החיים לא נושעו, הקיצו ורננו אתם שכני עפר, כי הגם שאתם שוכנים בעפר לא אבדה תוחלתכם (מלבי"ם ישעיהו כו יט)
וכך סיים הרב ישראל מאיר לאו את הספדו על הרב עובדיה יוסף ב-7 באוקטובר 2013 -
"... בזכות תורתו בזכות אישיותו בזכות מפעלו האדיר שימשיך ויתגבר וילך מחיל אל חיל נזכה כולנו ליום הגדול שבו יופיע משיח צדקנו שבו יהיה אליהו הנביא מבשר הגאולה שכמוהו כך הרב זצל היה איש ששחו אחריו ה' הוא האלוקים. יבוא היום יקיצו וירננו שוכני עפר ומרן הרב עובדיה זכר צדיק לברכה ילך בראש הקמים לתחיית המתים לגאולה שלמה ולבניין בית הבחירה במהרה בימינו אמן והוא יליץ יושר וטוב על משפחתו על תלמידיו ועל כל בית ישראל..."
לעומת זאת, האבן עזרא בדעה שהדברים כאן נאמרו כמשל ולא במשמעותן המילולית -
"ולפי דעת הכל שזה רמז לתחיית המתים, ויש אומרים שהוא הפך 'מתים בל יחיו' (האמור לעיל פסוק יד על מתי הגויים המשעבדים אותנו) כי הנה אדונינו מתו ואנחנו שהיינו חשובים כמתים היינו חיים. (מצוטט מתוך ''דעת מקרא' שם שם)
חשוב במיוחד הרמב"ם, באגרת תחיית המתים פרק ח - וכשתחפש פסוקי המקרא כולם תמצאם מרחיקים תחיית המתים בכלל, רק פסוקי ישעיהו ועם קצת התבוננות יתבאר שהוא מסופק אם הוא משל או אמת... (ראי/ה את הקטע כולו מהרמב"ם לעיל בעמוד זה ד"ה "מנין לתחית המתים מן התורה")
ודילמא מתים שהחיה יחזקאל -
את הפסוק מישעיהו המתחיל במלים המפורשות 'יחיו מתיך' היה לצדוקים הרבה יותר קשה להפריך מאשר את הפסוק מדברים (הנך שוכב עם אבותיך וקם), לכן השיטה שהם נוקטים היא לא במישור של הבנת הנקרא אלא הבנת ההקשר ההסטורי. נבואת "יחיו מתיך" של ישעיהו כבר התממשה, אומרים הצדוקים, ומי שמימש אותה היה יחזקאל שהחיה אותם. כך, לפחות, מסביר רש"י בד"ה "ודילמא מתים שהחיה יחזקאל" – "דההיא קרא יחיו מתיך ישעיה אמרו, והוא קדם ליחזקאל, שנתנבא בימי חזקיה, והיה מתנבא פסוק זה על שהיה עתיד יחזקאל להחיות מתים, אבל לעולם הבא – לא"...
מעניין שרבן גמליאל לא ממשיך להתווכח אתם. אחרי הכל, הפסוק הזה מישעיהו מהווה את אחד המקורות החשובים עד היום לאמונה בתחית המתים העתידית וגם נוסח תפילת מחיה המתים – "המקיים אמונתו לישני עפר" - מושפע ממנו (ומדניאל), אז מעניין שרבן גמליאל ויתר להם בעניין הזה ולא המשיך להתווכח.
עוד נקודה חשובה שאנו יכולים להסיק מתשובת הצדוקים היא שכפי הנראה זאת הסיבה שהיה מסובך להביא הוכחה לתחית המתים מחזון העצמות של יחזקאל כי החיאה זו כבר התקיימה ואילו תחית המתים שהחכמים הרבנים רוצים למצוא לה הוכחות מהתורה היא תחיית המתים העתידית. בכל זאת עניין המתים שהחיה יחזקאל יחזור לסוגיה הזאת ובגדול...