אי לכך, קושיה זה לא שאלת טריוויה עמארצית, אלא מוקש מסוכן שאם תלמיד-חכם לא יפרק אותו כהלכה הוא יתפוצץ לנו בפרצוף ויחריב את עולמנו
גמרא. וכל כך למה?
תנא: הוא כפר בתחיית המתים - לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה.
דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מניין שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה - שנאמר (מלכים ב ז א) "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר־יְקֹוָק כֹּה אָמַר יְקֹוָק כָּעֵת מָחָר סְאָה־סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן", וכתיב (שם שם שם ב) "וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר־לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל־יָדוֹ אֶת־אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר הִנֵּה יְקֹוָק עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה?, וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל", (עמוד ב) וכתיב (שם שם שם כ) "וַיְהִי־לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת"!...
(ודילמא קללת אלישע גרמה ליה, דאמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם, אפילו על חנם היא באה?
אם כן לכתוב קרא וירמסוהו וימת?
מאי בשער - על עסקי שער)
(בבלי סנהדרין צ א - צ ב)
כשהגמרא מקשה "מנין שכל מדותיו של הקדוש ברוך מדה כנגד מדה?" זו לא סתם שאלת טריוויה בסגנון חידון התנ"ך, אלא קושיה משמעותית ביותר שחייבים לפרק אותה כשם שמפרקים מוקש. כדי לפרק קושיה כזאת יש צורך דחוף בתלמיד חכם מיוחד שיהיה גם מעיין המתגבר וגם עוקר הרים. לא יועיל כאן אפילו בור סוד שיודע את התורה בעל פה ויודע לספור את כל אותיותיה מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה. אגב, לא צריך להיות בור סוד מי יודע מה בשביל להיזכר בצירופים מקראיים כמו "עין תחת עין" או "נפש תחת נפש" או "שופך דם האדם באדם דמו יישפך", כדי לכתוב, למשל, את שתי השורות הבאות: "מניין שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה? - שנאמר 'שופך דם האדם באדם דמו יישפך', ונאמר 'עין תחת עין' ונאמר 'נפש תחת נפש' - מה שצריך להוכיח"...
אז למה בכל זאת קושיית "מניין שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה" היא מוקש שמאיים להתפוצץ ולזעזע את כל השיטה התיאולוגית שלנו ולהחריב עלינו את עולמנו? – משום שעל כל מקור תורני שיצביע על מידתיות אלוהית סבירה אפשר להביא מקור נגדי שיצביע על חוסר מידתיות טוטאלית. למשל "וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם...וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" (בראשית ו ה-ז) או "רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם (שמות לב ט-י) או: "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ - אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" (במדבר יד יא-יב) או: הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע (במדבר טז כא) או: הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע (במדבר יז י)
בכל המקרים הללו מציע האל פתרון של חיסול טוטאלי שהוא אנטי-מידתי בעליל הן ביחס לעוצמת החטאים והן ביחס לכמות החוטאים. בכל המקרים, למעט במקרה המבול, נמנע החיסול הטוטאלי והאנטי-מידתי על ידי משה (ואהרן) הפונים למחסל הטוטאלי בשם מידת המידתיות - הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?!
נסתפק בדוגמאות הללו מן המקרא למרות שישנן עוד רבות כאלו בתורה בנביאים ובכתובים, ונביא עוד שתי דוגמאות קלאסיות מספרות חז"ל כדי שנוכל להמשיך ולבחון בסוגייתנו את מידת המידתיות של השימוש האלוהי ב"מדה כנגד מדה".
המקור הראשון לקוח מתוך תוספתא סוטה ומקובל לראות בו את המקור הקדום ביותר לעניין מדה כנגד מדה. קטע מסוכן זה ממחיש בעליל עד כמה ניתן לעוות את מידת המידתיות ולעשות הרע בעיני אלהים ואדם בשם העקרון המקודש של מדה כנגד מדה
"...אתה מוצא בסוטה שבמידה שמדדה - בה מדדו לה: היא עמדה לפניו כדי שתהא נאה לפניו, לפיכך כהן מעמידה לפני הכל להראות קלונה; היא פירסה לו סדין לכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחה תחת רגליו; היא קלעה לו שערה לפיכך כהן סותרו; היא קישטה לו פניה לפיכך פניה מוריקות; היא כחלה לו עיניה לפיכך עיניה בולטות; היא הראתו באצבעה לפיכך צפרניה נושרות; היא הראתו את בשרה לפיכך כהן קורע חלוקה ומראה קלונה לרבים; היא חגרה לו בציצים לפיכך כהן מביא חבל מצרי וקושר למעלה מדדיה וכל הרוצה בא ורואה; היא פשטה לו יריכה לפיכך יריכה נמסה; היא קבלתו על כריסה לפיכך בטנה צבה; היא האכילתו מעדנים לפיכך מנחתה מאכל בהמה; היא השקתו יינות משובחין בכוסות משובחין לפיכך כהן משקה אותה מים מרים במקידה של חרס; היא עשתה בסתר...(לפיכך) המקום מוציא סתרה בגלוי..." (תוספתא סוטה פרק ג הלכה ה)
גם המקור האחר עושה שימוש פטריארכאלי אלים בעקרון המדה כנגד מדה. בספרי "בא אל הקדש" הרחבתי על כך את הדבור בפרק "נִדָה כנגד נִדָה" (130-134). אמנם, הביטוי "מדה כנגד מדה איננו מופיע כאן, אבל הדרשן עושה כאן שימוש אכזרי במיוחד בעקרון המדה כנגד מדה" כדי להסביר לנו, הגברים, מדוע ממשיכות כל הנשים להיענש על החטא הקדמון שחטאו כלפינו בגן עדן. גם התבנית הספרותית היא תבנית קלאסית של "מדה כנגד מדה" המתמקדת במלה "לפיכך" המחברת בין החטא ובין העונש (על משקל "הוא כפר בתחיית המתים לפיכך אין לו חלק בתחיית המתים"):
"מפני מה הן (הנשים) מהלכות אצל המת תחילה? - על-ידי שגרמו מיתה לעולם לפיכך הן מהלכות אצל המת תחילה... ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת? - על-ידי שכיבתה נשמתו של אדם הראשון לפיכך ניתן לה מצות נר שבת. ומפני מה ניתן לה מצות חלה? - על-ידי שקלקלה את אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם לפיכך ניתן לה מצות חלה. ומפני מה ניתן לה מצות נדה? - על-ידי ששפכה דמו של אדם הראשון לפיכך ניתן לה מצות נדה" (בראשית רבה פרשה יז פסקא ח)
לסכום (זמני): לו היה כתוב בגמרא שלפנינו "מניין שחלק ממדותיו של הקבה הם מדה כנגד מדה?", לא היתה כאן קושיה מאיימת אלא שאלה טרוויאלית, אבל אחרי כל מה שעבר עלינו מיום שנברא העולם עד עכשיו צריך להיות מכחישן אובססיבי כדי לקבוע באופן כה גורף שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא הן מידתיות,
כל מדותיו?
כ-ו-ל-ן?!...
קביעה כזו היא פצצת מצרר מתקתקת שבכל דור ודור תתפוצץ עלינו לכלותנו, כשם שבכל דור ודור בעבר התפוצצה עלינו לכלותנו, מפני שבקלות רבה אפשר להביא קביעה יומרנית כזו לידי אבסורד או לידי טירוף או לידי שניהם כאחד, וכבר ראינו לעיל (בד"ה כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה) לאלו אבסורדים מטורפים יכולה הקביעה הזו להגיע...
עכשיו נוכל להתמודד ביתר זהירות עם סוגיית "מנין שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה?"...
(המשך יבוא)