פרשת וזאת הברכה
"יהיה רע" ואף על פי כן יהיה טוב...
לו הייתה "האזינו" הפרשה האחרונה בתורה היינו מאבדים כל תקווה. (ראי/ה "האזינו האזינו: יהיה רע!" http://arzi.co.il/article.php?id=30 למזלנו הרב זיכנו משה רבנו בפרשת "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ". [1] למזלנו הרב זכינו במנהיג עוקף אלהים כמשה שסירב להשלים עם רוע הגזירה האלוהית - ברגע האחרון הוא שינה את התוכנית המקורית, ועל אפו וחמתו של אלהים ביטל את גזירת "יהיה רע" של פרשת "האזינו" ובירכנו בברכת "וזאת הברכה", שעיקרה "ואף-על-פי-כן יהיה טוב...".
עד הרגע האחרון עשה משה ככל אשר ציווה אותו האל, וקילל אותנו בקללת "האזינו". מיד לאחר תום הקללות אמר לו אלהים: "עכשיו, לך תמות!", וציווה עליו: "עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ... וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה...".[2]
אבל אז, בצעד חסר תקדים, החליט משה לא לקבל על עצמו את רוע הגזירה האלוהית. הוא החליט לדחות את קִצו בשעה ארוכה, ועל דעת עצמו הקהיל אותנו פעם נוספת, ובירך אותנו בשפע של ברכות טובות הכתובות בפרשת וזאת הברכה. בצעדו זה ניטרל משה את הקללות האלוהיות והתגלה כמנהיג דגול המתעלה בכמה דרגות מעל אלהים הקפריזי.
אלהים הוא אשתו של משה ומשה הוא היפה בנשותיו של אלהים
משה, על פי המדרש, הוא "איש האלהים", כלומר בעלה של האישה ששמה "אלהים". כך אומר המדרש על הפסוק "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים" - "למה נקרא שמו `משֶׁה אִיש הָאֱלֹהִים`? - מה האיש אם מבקש להפר נדרי אשתו מפר, ואם מבקש מקיים, שנאמר `אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ`[4], כך משה אומר להקב"ה: `קוּמָה יי... שׁוּבָה יי `[5] "[6]
ה"זהר"[7] מרחיב את הדיבור על המדרש הזה, ומתאר את משה כבעל הבית (מאריה דביתא) ואת אלהים כ"כלת משה".[8] כבעלה של אלהים יש למשה הסמכות הבלעדית להקים או להפר את כל נדרי אשתו. משה הוא "כאדם שגוזר על אשתו ועושה רצונו.[9] אם ירצה משה להקים את אלהים ממקומה יצווה: `קומה יי!`, אם ירצה להושיבה יפקוד `שובה יי`..."
ארבעים ושתיים פרשות ליווינו את משה עד כה. מ"שמות" עד "וזאת הברכה". ארבעים ושתיים פרשות אלו מתפרשות על פני ארבעים שנה. רק בפרשה האחרונה וביום האחרון של השנה הארבעים הפך משה להיות "איש האלהים". מדוע לא לפני כן?
מדוע לא נקרא משה "איש האלהים" כבר בפרשת "שמות" כאשר ביקש אלהים לראות את פניו מול הסנה הבוער? ומדוע לא בסוף ארבעים היום והלילה האינטימיים, בפרשת "כי תשא", לאחר שמצא חן בעיני אלהים והפעיל עליו את כל קסמיו ושכנע אותו לשוב מחרון אפו ולגנוז את תכנית החיסול של בני ישראל? ומדוע לא בפרשת "קורח" לאחר שנפל על פניו פעמיים, ועצר בגופו עוד שתי תוכניות ג`נוסייד אלוהיות? מדוע לאחר כל גילויי החן והקסם הללו לא נקרא משה "איש האלהים"?
התשובה: בכל המקרים הללו היה על משה לתפקד כאישה ולנקוט בכל התכסיסים ה"נשיים" של מציאת חן כדי לשכנע את אלהים לבטל את רוע גזירותיו. בכל המקרים הללו היה על משה להיות "היפה בנשים". " `היפה בנשים` זה משה שנמשל למעולה בנשים".[10] למה נמשל משה למעולה בנשים? כי הנביאים נמשלו כנשים, ומשה הוא גדול הנביאים. "ולמה נמשלו הנביאים כנשים? לומר לך מה אשה זו אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה כך הנביאים אין מתביישים לתבוע צרכיהן של ישראל מן אביהם שבשמים".[11]ארבעים שנה היה על משה לתפקד כאמא רחומה וכאשתו היפה ביותר של אבא אלהים העצבני. את כל קסמיו הנשיים הוא למד להפעיל על האל הזועם כדי למצוא חן בעיניו וכדי לגרום לו לבטל את גזירותיו הרעות.
קושיותיה הנוראות של היפה בנשים
הַגִּידָה לִּי: שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה? אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם? שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ? - אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים (שיר השירים א ז-ח) - אמר משה: ריבונו של עולם, הואיל ואתה מסלקני מן העולם הודיעני מי ומי הרועים שאתה מעמיד על בניך... `הגידה לי שאהבה נפשי` - אומה שאהבם נפשי, שנתתי נפשי עליה איכה תרעה בימי מלכויות איכה תרביץ בצהרים בשעבוד מלכויות?... `שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך` - שלא יראו בניך שצרתן צרה ויטו מאחריך וידבקו בעדרי חבריך. באותה שעה אמר הקב"ה למשה: אתה אומר לי איכה תרעה איכה תרביץ חייך אם לא ידעת סופך שיש לך לידע. שנאמר אם לא תדעי לך היפה בנשים (שיר השירים רבה א מד)
כמה שעות לפני שהפך משה להיות בעלה של אלהים, הוא היה עדיין אשתו היפה המצווה לקלל את בניה בקללת "האזינו". היפה בנשים אהבה את בניה עד מוות וקשה היה לה להיפרד מהם בקללות, אבל אלהים כפה עליה לקלל את בניה לפני מותה. עם תום הקללות הקשתה היפה בנשים לבעלה את הקושיות הנוראות הללו: "ריבונו של עולם, הואיל ואתה מסלקני מן העולם הגידה לי מי ומי הרועים שאתה מעמיד על בניך שאהבה נפשי? אומה זו שאהבה נפשי איכה תרעה בשדות המוקשים האינסופיים שאתה עתיד לפזר לפניה? איכה תרעה בצהרים בשדות החרוכים מן האש הקודחת באפך ויוקדת עד שאול תחתית ואוכלת ארץ ויבולה ומלהטת מוסדי הרים? הגידה לי..."
הגידה לי: כל הגדיים והטלאים שאהבה נפשי איכה ירעו בין החורבות החרוכות? זה עתה קיללתי אותם בשמך בקללת "אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם"[12], והבהרתי בשמך "לא אשאיר שום רעה בעולם שלא אביא עליהם, ולא אניח חץ שלא אהיה יורה בהם"[13] – ריבונו של עולם, איכה ימצאו בניי שאהבה נפשי נתיבי חילוץ בין כל רעות העולם שתביא עליהם ובין כל חִצי העולם שתירה בהם? איכה לא יברחו לרעות בשדות זרים? איכה לא ידבקו בעדרי חבריך האלים פעור, בעל, מולך ועגל הזהב? הגידה לי…
היפה בנשים הופכת להיות "איש האלהים"
אלהים, כדרכו בקודש, התחמק מקושיות היפה בנשים ואמר: "אם לא תדעי לך, היפה בנשים, סופך שתדעי מי ירעה את בניך אחרי מותך"[14]. סתם ולא פירש. בנקודה זו החליט משה להפסיק להיות היפה בנשים, והראה לאלהים שגם הוא יכול להיות בעל הבית. עם תום קללות "האזינו" ציווה אלהים על היפה בנשים להיפרד מילדיה, וללכת להר נבו. שם, כך הבטיח לה, יתייחדו שניהם לשם ייחוד קודשא, ושם היא תמות בחיקו מיתת נשיקה. אבל משה דחה את מיתת הנשיקה ולא עלה מיד להר נבו. הוא החליט למרוד ולברך את בני ישראל סמוך למותו. הברכה המבורכת הזאת ביטלה את קללת "האזינו", ומשה הפך מ"היפה בנשים" הצייתניות ל"איש האלהים" הגוזר על אשתו ומאלצה לעשות כרצונו.
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ - הוא העניק להם את הפרק היחידי בכל התורה שיש בו רק ברכות בלתי מאולצות[15] ואין בו אפילו קללה אחת. את בני שבט ראובן בירך משה בברכת "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת"[16], ואת בני יהודה בברכת "שְׁמַע יְהֹוָה קוֹל יְהוּדָה" ללוי אמר משה "בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה", לבנימין "יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח", וליוסף: "מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ". לזבולון וליששכר הוא אמר "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ", לגד "בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד", לדן "דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן", לנפתלי "נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְהֹוָה", ולאשר "בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלו"ֹ. "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל", בירך משה לבסוף את כל השבטים כאחד, "מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה".
אשריך ישראל - מי כמוך עם מבורך על ידי משה איש האלהים, שאפילו ברכה אחת שלו איננה מאולצת ואיננה מותנית... `יהיה טוב!` וזהו. כה בירך משה.
התורה היתה עלולה להסתיים בקללת "יהיה רע" של "האזינו", אבל למשה הייתה תכנית מגירה סודית שהייתה אמורה לנטרל את הקללה הזאת. רק סמוך למותו היה משה מסוגל להוציא לפועל את תכנית המגירה שלו ולהפוך לבעל הבית. רק הידיעה הצלולה על מותו הסופי הקנתה לו בעלות על אלהים. רק הידיעה הצלולה שאין לו מה להפסיד. זהו יתרונו הגדול של בן התמותה על אל האל-מוות – אין לו מה להפסיד לפני מותו והוא יכול לומר את המילה האחרונה…
[1] דברים ל"ג, א`
[2] שם ל"ב, מ"ט-נ`
[4] במדבר ל יד – מפסוק זה עולה כי יש לבעל סמכות להפר את נדריה של אשתו, ומכוח אותה סמכות יכול משה להפר את גזירותיו של אלוהים.
[5] במדבר י לה-לו
[6] מדרש תהלים מזמור צ (מזמור תפילה למשה איש האלהים)
[7] "...`משה איש האלהים` - בעל האשה, בעל המטרוניתה, כמו שכתוב `אישה יקימנו ואישה יפירנו`, שהרי `כלת משה` כתוב.. משה ודאי איש האלוהים היה ורצונו עשה בביתו, כמו שאתה אומר `אישה יקימנו`, זה הוא שכתוב `ויאמר משה קומה יי `, `ואישה יפירנו`, זה הוא שכתוב `ובנחה יאמר שובה יי `, ודאי רצונו עושה בעל הבית (האשה), ואין שימחה בידו, כבן אדם שגוזר על אשתו ועושה רצונו..." (מתורגם מתוך זוהר בראשית ויחי דף רלו עמוד ב)
[8] רא/יה, למשל, זוהר חלק ג דף קמח/א `היום שבו ירדה השכינה הוא היום שבו היא התחתנה במשה, וזהו שכתוב `ביום כלת משה` - כלת משה ממש!` (מתורגם)
[9] ראי/ה ב`זהר` המצוטט לעיל הערה 7
[10] העמק דבר לדברים ה כד, על פי שיר השירים רבה פרשה א פסקה מד
[11] שיר השירים רבה פרשה א פסקה מד
[12] דברים לב כג
[13] על פי פירוש דעת זקנים מבעלי התוספות לדברים לב כג
[14] על פי המדרש משיר השירים רבה המצוטט לעיל. ראי/ה שם
[15] כמו, למשל, כל ברכותיו של בלעם
[16] דברים לג ו. כל הציטוטים בפסקה זו מהמשך הברכה בפרק זה (דברים לג)