"הסמל החיוני יש בו כדי לעצב דמות קבועה להשתלשלות החיים, בעוד שהסמל התלוש חסר את הזיקה הממשית אל חיי דורות ואל המונים רבים. הוא בן חלוף והוא שרוי בעולם דמיוני של דמויות אווריריות (פאנטומים). הסמל החיוני הולך ונרקם לאִטו בתוך העם בין תושבים, גרים, אלמנות ודייגים. הוא מפכה חרש, עד שבאים יחידי סגולה ומשווים לו ביטוי משחרר..." (מאיר יערי, מתוך "סמלים תלושים" 1923)
הסמל החיוני הוא חומר גלם איכותי הטומן בחובו מטעני השראה בעלי משמעויות שונות ומנוגדות.
הסמל החיוני הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. הוא מעוגן בארציות התמימה והמגושמת, המדברת אל המכנה המשותף הנמוך ביותר, ונושק בשמימיות המזהירה של יחידי סגולה יצירתיים.
רק מנהיגים שיצליחו להציב את סולם הערכים שלהם במקום שבו חולמים ילדים ואנשים פשוטים, יצליחו לשנות את פני החברה שבתוכה הם חיים.
סולם ערכים כזה עשוי להיות הומאניסטי ועלול להיות שוביניסטי. הוא עשוי להיות דמוקראטי ועלול להיות טוטליטארי. הוא עשוי להיות ריבוני ועלול להיות רבני. הוא עשוי להיות פתוח ועלול להיות סגור.
שפת המדרש היא שפה שונה לחלוטין מהשפה המדעית:
השפה המדעית טוחנת את הסמל הגולמי במטחנות נוסחאותיה האנליטיות; שפת המדרש מגבשת את הנוסחה לסמל גולמי.
השפה המדעית מפשיטה; שפת המדרש מגשימה.
השפה המדעית מגדירה; שפת המדרש פורצת גדרות.
השפה המדעית שואפת לגלות את עולם המושגים של יוצרי הסמל; שפת המדרש נוטה להתעלם מעולם המושגים של יוצרי הסמל.
השפה המדעית רואה במדרש אמצעי לפריצת דרך אל העבר; שפת המדרש רואה בסמל אמצעי לפריצת דרך אל העתיד.
השפה המדעית מתיימרת להיות אובייקטיבית; שפת המדרש מתיימרת להיות סובייקטיבית.
שפת המדרש מוציאה את הסמל מהקשרו; שפת המדע שואפת להחזיר את הסמל אל הקשרו.
ידיעת השפה המדעית היא תנאי הכרחי להיות האדם ריבוני אך לא תנאי מספיק. אדם שלא ידע לשאול "מיהו האדם שיצר יש מאין את הפסוק 'בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ'" לא יכול להיות אדם ריבוני. אדם שלא שואף להבין את מניעיהם הגלויים והסמויים של בוראי האלוהים בכל הדורות לא יכול להיות אדם ריבוני.
אבל גם מדען שלא יודע לדבר עם הילד שלו בשפת המדע הבדיוני על התוהו ועל הבוהו שקדמו לבריאת העולם על ידי אלוהים , איננו יכול להיות אדם ריבוני. הדירוג האקדמי שלו יכול להרקיע שחקים, אך סולמו אינו מוצב ארצה.
בקיצור: רק בית מדרש ריבוני לשוחרי מדע יביא להנהגה ריבונית.
רק סדנאות יצירתיות ללימוד שפת המדרש – אוצר המילים שלה, כללי הדקדוק המיוחדים לה, מקורותיה הרבים – יגרמו לתורתו של העם הזה להשתחרר בעקבות מולדתו ושפתו.
בית מדרש ריבוני זה יהיה כור היתוך לעיבוד סמלי גלם חיוניים ההולכים ונרקמים בין ילדי כל הדורות הכמהים ליחידי סגולה שיתנו להם ביטוי משחרר.
ילדים לא אוהבים שמדברים אליהם בשפת המדע. הם כמהים למדרש של סמלים חיוניים. העולם המוחצן שלהם עלול להיות עגול כבר בגיל הרך, אך עולמם המופנם הוא עולם טרום-קופרניקי, ומלאכים עולים בסולם עולמם וגולשים במגלשות אל ארגז החול של עצמם. אנחנו חייבים ללמד את עצמנו איך להעניק להם שפע של מדרשים על אלוהים, מלאכים, שדים ורוחות.
אחרי הכל אנחנו יצרנו את אלוהים, ורק באגדות עלול הגולם לקום על יוצרו. אדם ריבוני לא מפחד מאגדות. הוא אוהב אותן.