בגנות הפסקנות הרבנית היהירה ובזכות ספקנות ריבונית זהירה
גמגום מחלֵן ראשון
גילוי נאות: אני גם ציוני גם חִלוני גם דתי גם ריבוני גם הומאניסט גם פמיניסט וגם פלורליסט המגמגם את תורת ישראל לשבעים פנים של גם וגם וגם וגם….
גילוי נאות נוסף: כשם שאינני יכול שלא לגמגם את התורה לשבעים פנים של גם וגם, כך אינני יכול שלא לחלן אותה לשבעים חלונות קרועים לרווחה.
כחִלוני-דתי אני מאמין שעל כל מחפשי האלהים לצאת אל מחוץ למחנה הרבני, לקיים מה שנאמר "וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהֹוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (שמות לג ז).
זאת ועוד: כציוני-חִלוני-דתי אני שואף להגשמת ייעודה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, ואני יודע שיעד זה יושג רק לאחר שתושבי הארץ הזאת יעברו תהליך של דה-רָבָּנִיזציה מרצון!
רק לאחר שיופקע מידי הרבנים המונופול על תורת ישראל ועל נכסי התרבות היהודיים, תמומש המהפכה הציונית. לשם כך יש להפריד חוקתית בין מוסדות הדת ומוסדות הלאום של המדינה היהודית דמוקרטית.
בנוסף לכך יש לבטל את מוסד הרבנות הראשית, שהוא מוסד ממלכתי אטוּם לחלוטין – ממ"ד אטוֹמי למהדרין, שאפילו חלון אחד אין בו לרפואה. אפילו לא צוהר…
גמגום מחלֵן שני
בשנות השבעים של המאה הקודמת שנאתי להיקרא "חילוני". המונח האומלל "דתל'ש" טרם היה אז, ואני סירבתי לתאר את עצמי כדתי לשעבר שהפך להיות חילוני. בעולם ה"דתי" שממנו באתי היה למלה "חילוני" דימוי שלילי ביותר של ריקנות, יאוש, חוסר-ערכים, סמים ומין, ואילו המלה "דתי" הכילה בתוכה את כל האור, היופי, החום, הקסם, האושר, הטוהר, האמת, היציבות, הנכונות, הנאמנות, היושר, האהבה, הנחמדות, הנעימות, המקובלות, הזוך והזוהר. באותן שנים הרציתי בעשרות סמינרים ציוניים וסיפרתי לכל שומעיי שאני יהודי ריבוני שהיה יהודי רבני ויצא לחופשי. פעם אחר פעם שיננתי את כל תורתי הריבונית על רגל אחת:
"אדם ריבוני הוא ריבונו של עצמו. אין לו ריבון בעולמו, ואין הוא ריבון בעולמם של אחרים. אדם רבני איננו ריבון לעצמו. הוא עושה לו רב. הרב עושה לו אלוהים".
לחבריי ה"דתיים" שנפגעו מכך שאני דוחק אותם לפינה בלתי ריבונית, הבהרתי שהמהלך הזה הוא בעיקרו טאקטי. "במקום שאתגונן בפניכם ואטען שגם אני אדם מאמין למרות שאני 'חילוני', הצלחתי לגרום לכם להתגונן בפניי ולומר שגם אתם ריבוניים למרות שאתם 'רבניים'…
שנים רבות עברו מאז, ובמהלכן למדתי לאהוב מאד את ה"חילוני" שבי, וכיום אני אוהב לתאר את עצמי כדרשן חילוני שתורתו אומנותו המלמד בישיבה החילונית "בינה" ובעוד בתי מדרש חילוניים.
גמגום מחלֵן שלישי
חילוניותי נובעת מתוך המשמעות הקדומה ביותר של המלה "חילוני" המופיעה בתרגומו של אונקלוס למלה המקראית "זָר"."אִישׁ זָר" מתורגם ל"גבר חילוני" שאינו נמנה על המעמד הנבחר של גזע הכהנים. בתורת כהנים כתוב לאמר: "וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְגֶבֶר חִילוֹנִי (במקור: לאִישׁ זָר) הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל" (ויקרא כב יב). כל עוד בת הכהן סמוכה על שלחן אביה יש לה זכויות. היא מאבדת אותן עם נישואיה לאיש ישראל פשוט, כלומר לאיש חילוני.
מיהו, אם כך, חילוני? – כל יהודי (משבט יהודה) או כל ישראלי (מבני ישראל). אמור מעתה: כל ישראל חילונים, ככתוב "זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב גֶבֶר חִילוֹנִי (במקור: אִישׁ זָר) אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יהוה וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ (במדבר יז ה) – יש כאן אזהרה גורפת של כהני הדת לדורותיהם לכל החילונים לדורותיהם: אל תעזו ליצור כל קשר ישיר עם אלוהיכם! אנחנו המוסמכים הבלעדיים לבוא אל הקודש ולתווך ביניכם לבינו.
אם תעזו לבוא אל הקדש תבלע אתכם האדמה כשם שבלעה את קורח ועדתו. אזהרה זאת מתמצית באיום בן שלוש מלים – "הַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" – החוזר על עצמו פעמים רבות. "הַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת… הַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת", ותרגומו לשפת העם "חילוני דיקרב יתקטיל… חילוני דיקרב יתקטיל "…
גמגום מחלֵן רביעי
המילה המודרנית "חִלוּן" היא תרגום ל"סקולריזציה", שמשמעותה "הוצאת נכסי תרבות מתחום שלטון הדת והכנסיה והעברתם לרשות האזרחים … שחרור מפיקוח הדת… ".
בדרשה שדרש ביאליק בבית הסתדרות המורים בתל-אביב, הוא דרש משומעיו לעשות סקולריזציה של נכסי התרבות היהודית, כלומר, להוציא לחופשי מושגים רבניים כלואים כמו "הלכה" "אגדה" "תורה" "קדושה" ועוד. הנה קטע מדבריו :
"…במשך הדורות אנחנו צמצמנו המושגים שלנו, קשרנו אותם עם תוכן מיוחד. אני רוצה לגאול את הטרמינים הללו מן האוויר המיוחד הזה לתחום האוויר האנושי, הכללי. (אני רוצה להביא ל)סקולריזציה של המונחים האלה, 'חילול', אם לתרגם את 'סקולריזציה' במובן חול. 'מי שנטע כרם יחללנו'. יש חילול של גידוף ויש חילול של גאולה, פדיון. במובן זה רק נרוויח טרמינים שלנו למושגים אנושיים ולא נצטרך לחדש מלים חדשות למושגים אנושיים כלליים. אני דרכי לגאול[1]."
מעשה ה"חִלוּל", מלמדנו ביאליק, הוא גם מעשה גואל (כמו, למשל, חלול הכרם). ומאונקלוס, שתרגם את "יְחַלְּלֶנּוּ" ל"יְחַלְנֵיה" (יְחַלְנוֹ), אנו למדים שגם מעשה החִלוּן יכול להיות מעשה גאולה. "טרמינים" כגון 'תפילה' 'תורה' 'מצוה' 'אמונה' 'אלהים' ועוד זקוקים לגאולה דחופה. כל ה"טרמינים" הללו שבויים בחשכה הרבנית וכמהים להתחלן לשבעים חלונות קרועים לרווחה.
וכל המרבה לחלֵן הרי זה מקוּדש…
גמגום מחלֵן חמישי
בעידן הפוסט-מקראי איבד המעמד הכהני את כל כוחו, והמעמד הרבני השתלט במקומו על הקדש. עידן זה נמשך עד ימינו. עד עצם היום הזה עושים הרבנים הכל כדי להיות המתווכים הבלעדיים בין אלוהיהם לבין צאן מרעיתם שאינו אלא עדר של גברים חילוניים שלא הוסמכו לרבנות.
ומה באשר לנשות הקהילה הרבנית בעידן הרבני שטרם חלף עבר לו? – כל נשות הקהילה הרבנית הן חילוניות. נקודה. לכולן אסור אפילו לחצות את המחיצה החיצונית החוצצת בינן לבין הגברים שמחיצה פנימית חוצצת בינם לבין הרבנים. אפילו לבת רב אסור לחצות מחיצות, אפילו לטוענת רבנית ולחברה בועדה לבחירת רבנים אסור להיות מוסמכת לרבנות. כולן חילוניות… כּוּ-לָּ-נָה…. אפילו אשת חיל היא אשה חילונית, אפילו "רבות בנות עשו חיל" הן רבות בנות חילוניות… כולן זרות… כולן מוּדָרוֹת… כּוּ-לָּ-נָה….
חלק מנשים אלו הפכו לאחרונה לחילוניות אקטיביות השואפות לבוא אל הקדש, והמאיימות על שליטתם של כהני הממסד הרבני. מעשי החלוּן שלהן, כך אני מעריך ומאמין, עתידים להסיר מעלינו הן את המחיצות בין עזרת הנשים לעזרת הגברים, והן את המחיצות שבין העזרה החילונית ל"מזרח" הרבני…
אני מעריך ומאמין שמעשי החִלוּן הקדוש של חלוצות אלו יביאו לנו את בשורת האביב הפוסט-רבני, שבשיאו תתמלא הארץ ביהודיות חילוניות דתיות, וביהודים חילוניים דתיים, ונזכה ל"שבת אחים ואחיות גם יח"ד" (יח"ד בראשי תיבות = יהודי-חילוני-דתי…)
גמגום מחלֵן ששי
ככל שנרבה לחלן את הקודש נהיה יותר דתיים, ויתקיים בנו הכתוב וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהֹוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרָבָּנִי.
שני אהלי מועד הם: אהל מועד הרבני ואהל מועד הריבוני. אהל מועד הרבני שוכן במרכז המחנה הרבני החולש בעוצמה על קהילות הפריפריה החרדית-חילונית-רבנית המקבלות בהכנעה ובצייתנות כל פסיק הנפסק אך ורק על ידי מועצת פוסקי הפסיקים שלהם. כי רק פוסקי הפסיקים שלהם דומים למלאך השם צבאות, ורק מפיהם יש לבקש תורה, כי כל פוסקי הפסיקים האחרים הם ממש רשעים, ותורתם היא צלם בהיכל, וכל דמיון בינם לבין מלאך השמ צבאות מבני ברק או מהר-נוף או מהר המור או מצפת או מאֵלון-מורה הוא חלול השם איום ונורא…
אהל מועד השני, הריבוני, נמצא, כאמור, מחוץ למחנה הרבני. הרחק מחוץ לכל מחנה רבני שהוא…
לַאֵל או לַאֵלָה השוכנים באהל מועד הריבוני אין מתווכים וסרסורים, וכל מבקשת אלהים שחשקה נפשה להתפלל או להודות או להטיח דברים, תעלה ותבוא ותגיע, ותתפלל ותודה ותטיח, כמו שנאמר "חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנאמר 'והיא מרת נפש ותתפלל על ה' '… (בבלי ברכות לא ב)
גמגום מחלֵן שביעי
כולנו ניצבים על סף בית המדרש המחלֵן של מורנו ורבנו חיים נחמן ביאליק שכתב: "וּבְרַפְּאִי אֶת-מִקְדַּשׁ יְיָ הֶהָרוּס – אַרְחִיבָה יְרִיעוֹתָיו וְאֶקְרַע לוֹ חַלּוֹנָי…"[2] . על כל אחד ואחת מאתנו לרפא את מקדש יי האישי שלה או שלו. אין כל אפשרות לעשות זאת על ידי פסיקת פסיקים פסקנית ואחידה של פוסקי דור פסקנים ואחידים. יש לשבור אחת ולתמיד את הפסקנות הרבנית היהירה הזאת ולעודד ספקנות ריבונית זהירה. יש לגמגם את התורה לשבעים פנים של גם וגם וגם וגם.
שבעים גמים לתורה ושבעים חלונות קרועים לרווחה. רק על ידי קריעת חלונות כנה וכואבת ייבנו לא פחות משבעים מקדשים שונים ומגוונים. רק קריעה בגובה העינים תבנה את שבעים המקדשים הללו במהרה בימינו אמן.
כי רק אם נלמד את אומנות החִלוּן הקדוש תהא תורתנו אומנותנו, ונשכיל לממש הלכה למעשה את "שבעים פנים לתורה". רק כך נזכה לצאת מעבדות העידן הרבני לחרות העידן הריבוני.
ובתרגום אונגלוס חופשי: רק אם נשכיל לממש הלכה למעשה את אומנות החִלוּן הקדוש נזכה להוציא את תורת ישראל מחשכת עידן ה"Dos" אל המרחב המואר והפתוח של עידן ה"Windows"…
ועידן ה"Windows" הבא עלינו לטובה ייקרא בשפת הקדש עידן היח"ד, ובעידן היח"ד תתמלא הארץ יחידים ויחידות יהודים-חילונים-דתיים, וכל עם השם יהיו נביאים ונביאות, ולא יהיה אפילו רב ראשי אחד בארץ, ובאה לציון גואלת…
Comments