בר יוחאי אומר: נשים דעתן קלה (יה בשבט ט׳)


קשה לחשוב על שלושה ציטוטים בלתי מוסריים יותר משלושת הציטוטים הבאים המיוחסים לבר יוחאי:

"טוב שבגויים הרוג" (מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת בשלח)

"נשים דעתן קלה" (בבלי שבת לג ב)

"בשעה שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים, ובשעה שאינם עושים רצונו מלאכתם נעשית על ידי עצמם".(בבלי ברכות לה ב)

אי אפשר גם להתעלם מהעובדה שהתנהגותו המופקרת של בר יוחאי הציתה מדורות רבות במירון שהביאו לשריפתם של הרבה חפים מפשע. אלמלא התערבותה של בת הקול האלוהית היתה שריפה זו מביאה לחורבן העולם. קשה שלא להזדהות עם בת הקול הזאת הקובעת כי בר יוחאי ובנו הם רשעים החייבים לעבור תיקון גדול בגיהנום -

"יצאו (בר יוחאי ובנו) ראו בני אדם שהם חורשים וזורעים, אמרו: "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה?!" - כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף (!). יצאה בת קול ואמרה להם: "להחריב עולמי יצאתם? - שובו למערתכם!". חזרו הלכו וישבו שנים עשר חודש, אמרו: משפט רשעים בגיהנום שנים עשר חודש... " (בבלי שבת לד א).

מובן וטבעי שלציטוטים קשים אלו יש פירושים רבים ומנוגדים - הערצה גלויה מכאן, התנתקות סולדת מכאן, והרבה גוונים של אפולוגטיקה בתווך. לשלושת ערוצי תגובה אלו (הערצה, סלידה ואפולוגטיקה) אנו עדים מדי פעם על רקע פרובוקציה הנזרקת לחלל. התסריט הוא פחות או יותר קבוע: כל כמה ימים מפיל עלינו רב אחר ציטוט פרובוקטיבי מהתורה, כגון "כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת". מיד לאחר מכן ימהרו להגיב על כך נציגי שלושת המחנות - הפונדמנטליסטים הדתיים יכריזו שהם שואפים ליישם את הציטוט הפרובוקטיבי כאן ועכשיו במדינת הלכה מפלצתית, הפונדמנטליסטים החילוניים יגנו את ה"תנך הפרימיטיבי הזה", והאפולוגטיקנים ינסו להרגיע את הרוחות ויסבירו שדברי הרב הגאון הוצאו מהקשרם.

נציגי שלושת המחנות הללו מתייחסים אל הציטוט הזה כאל חלק ממערכת נורמאטיבית סמכותית (הלכה) בלבד, שיש לאמצה או לדחותה. אלו ואלו ואלו מתעלמים לחלוטין מן האפשרות שהתורה הזאת היא אך ורק מקור השראה ואיננה מקור סמכות כלל וכלל. כמקור השראה אין התורה הזאת אלא מיתולוגיה מכוננת שכל הרבדים הפסיכולוגיים שלנו מקופלים בתוכה.

שונה היא תגובתם של הסאטיריקנים המביאים לידי גיחוך קטעים מהמקורות. סאטיריקנים טובים הם מפרקים מקצועיים של תבניות מילוליות מקודשות. כמו לכל דרשן טוב, גם להם יש יכולת לראות את נקודת התורפה של טקסט מקודש, ולהגחיכו על ידי הוצאתו מהקשרו. הסאטירה, כמובן, היא חמצן חיוני לקיומה של חברה דמוקראטית, וכל מי שמדבר ברצינות על מדינה יהודית ודמוקרטית חייב להבין שכדי להגשים את החזון הזה יש לעודד את המדרש הסאטירי ההופך את מקורות ישראל ממקורות סמכות נוקשים ומסוכנים למקורות השראה מענגים ומחויכים.

אך לא די לנו במדרש סאטירי. עלינו לדרוש את המקורות בהרבה מדרשים מְחַלְנים ומתקנים. המדרש המחַלֵן והמתקן איננו רואה בבר יוחאי אישיות הסטורית או פוליטית שעליה לתת את הדין על התבטאויותיה האומללות. המדרש המתקן והמְחַלֵן מתייחס אל בר יוחאי כאל אל מיתולוגי שהמושחת והקדוש משמשים בו בערבוביא. תפתחו כל מהדורה של ה"זוהר" ותראו שכתוב בעמוד הראשון שלה שהספר הקדוש הזה נכתב על ידי התנא האלוהי והקדוש רבי שמעון בר יוחאי.

ספר ה"זוהר" המיוחס לבר יוחאי הוא ספר התיקונים הגדול שחנך סדרה של תיקוני מקובלים המתיימרים להביא לידי תקון עולם - תקון חצות, תקון ליל שבועות, תקון טו בשבט, תקון פגם הברית, תקון שובבי"ם, תקון כרת, תקון לאה ועוד תקונים רבים ומגוונים. קרטלי מקובלים שונים מתחרים ביניהם על הצעת חבילת תיקונים מפתה יותר ומשתלמת יותר לכל המעוניינים והמעוניינות.

לדוגמה: בקרטל "ישיבת" ה"מקובלים" "אור הרשב"י" על שם התנא האלוהי הקדוש בר יוחאי מציעים במחיר טוב את חבילת התיקונים הבאה לל"ג בעומר – התיקון הקדוש להצלחה המיוחד לל"ג בעומר ; התיקון הקדוש לזיווג הגון המיוחד לל"ג בעומר ; התיקון הקדוש לזרע של קיימא המיוחד לל"ג בעומר ; התיקון הקדוש לכל הישועות המיוחד לל"ג בעומר ; התיקון הקדוש לנחת מהילדים המיוחד לל"ג בעומר ; התיקון הקדוש לפרנסה המיוחד לל"ג בעומר ; התיקון הקדוש המסוגל לרפואה שלמה המיוחד לל"ג בעומר ; התיקון הקדוש לשלום בית המיוחד לל"ג בעומר ; התיקון הקדוש לשמחה המיוחד לל"ג בעומר...

יש משהו מאד מביך בקלות המקולקלת והבלתי נסבלת שבה מציעים תיקונים בשמו של בר יוחאי, אבי אבות המתקנים. אבל יש משהו לא פחות מביך בעובדה שדוקא לבר יוחאי זה מיוחסת סדרה של אמירות כל כך לא מתוקנות.

מאחורי המבוכה הגדולה הזאת מסתתרת תקוה גדולה לתקן את כל ה"תיקונים" הללו ולחלֵן את דמותו של בר יוחאי להרבה חלונות. אחרי הכל, דווקא אמירותיו המביכות של בר יוחאי מצביעות על מגרעותיו הגדולות של מי שנחשב על ידי רבים לקדוש ולאצילי ביותר. דווקא הפגמים הנתונים בתוך קדושתו מזכירים לנו שכולנו נבראנו בצלם אלהים שהמוסרי והמושחת משמשים בו בערבוביה.

בסופו של דבר כולנו נבראנו בצלמו האלוהי של בר יוחאי, והדי אן איי שלנו איננו מכיל רק גזענות ושובניזם. יש בו גם קדושה, גם טהרה, גם צמא ספיריטואלי עמוק, וגם, תסלחו לי, אלוהים.

כל עוד לא נחלֵן את אלהים לא יהיה כאן תיקון. וכדי לחלן את אלהים איננו צריכים לצאת כבר עכשיו למירון על מנת לתפוס מקום טוב ב"היכל התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו זיע"א" שעליו נאמר "מה נורא המקום הזה" (ראו תמונה). כל מה שעלינו לעשות כדי לחלן את אלהים זה לתקן תקון יסודי את ה"בר יוחאי" שבכל אחת ואחד מאתנו.

איך נתקן את ה"בר יוחאי" המקולקל שבנו? - תיקון זה מתואר בספור התלמודי הידוע על בר יוחאי ובנו במערה. ראו על כך בחלק הבא שבו ילמד אותנו בר יוחאי על רגל אחת את סוד התיקון, שהוא: "הדרך לתיקון עולם עוברת בגיהנום".

שיהיה לנו ל"ג בעומר כשר ומדליק

פוסטים קשורים

הצג הכול

בסופו של דבר נגיע לבראשית ויתברר לנו ששני חגי אילנות הם - "טו בשבט" ו"יה בשבט". שני חגים אלו מתחוללים באותו יום בשנה (חמישה עשר בשבט), ויש ביניהם ניגוד עז ומשלים. בתורה הכתובה אין אמנם כל התייחסות מפו

א.ד. גורדון: לצורך עניינינו ארשה לעצמי לחדש שם בצורת "חויה" על משקל "הויה"[1] א.ד גורדון: החויה היא מקום הדבק שבו תדבק נפש האדם הפרטי בנפש הבריאה כולה והיו לנפש אחת חיה ; זהו הרחוב שבו משתפכים ומתאחדי

אמר רבי יהושע בן חנניה: מעולם לא נצחני אדם, חוץ מאשה תינוקת ותינוק... (תינוקת מה היא?) פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: "רבי לא שדה היא זו?" אמרתי לה: