פרשת תולדות
בתחילת הפרק שלנו נולד ילד ראשון לחוה, אם החוויות, והטועמת הראשונה מעץ הדעת טוב ורע. טעם הדעת וחוויית הלידה הפכו את חוה ליצור הראשון בפלאנטה 929 המעז להישיר מבט אל אלוהיו ולקרוא בשם "יהוה" ("וַתֹּאמֶר: קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהֹוָה" - בראשית ד, א).
הפרק מסתיים בפסוק "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה" (ד, כו) המיוחס לדורו של אנוש. פסוק זה חותם את ספורי חוה ואדם ופותח את קיצור תולדות החוויה האנושית. בעקבות פסוק זה יבואו דורות של מאמינים ומאמינות אשר יישירו מבט אל מול פני יָהֲוָה ויקראו בשמה. חלק מהמאמינים הללו יבראו את יֶהֱוֶה בצלמם ובדמותם, ואחרים יאמינו שיֶהוּהַ בראה אותם בדמותה ובצלמה. כולם מאמינים בני מאמינות בנות אנוש וחוה.
כנגד כל המאמינים הישירים הללו יתייצבו כוהני הדת לדורותיהם, ויתריעו מפני כל קריאה ישירה ליהוה שאיננה עוברת דרך תיווכם הבלעדי. כוהני דת אלו יעשו הכל כדי להטיל ספק בכנות החוויה האנושית של הפסוק "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה". הם יוציאו את הפסוק הזה מהקשרו ויקבעו שבדורו של אנוש החלה מחלת הכפירה האנוּשָׁה שחלק מהסימפטומים שלה הם: חילול שם יהוה, זיוף שם יהוה, הגייה אסורה של שם יהוה, קוסמופוליטיות, אנושיות, עבודת אלילים, הליכה בחוקות הגויים, אי ציות לנציגיו הבלעדיים של יהוה, ובקיצור: קיצור תולדות החרדה הכוהנית מפני החוויה הדתית הישירה והאנושית...