שְׁנֵי חַיֵי אַבְרָהָם
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים כבר לא אמר לאברהם קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִשְׁמָעאֵל ושָלְחֵהוּ לָעֲזָאזֵל הַמִדְבָּרָה… וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים כבר לא נִסָּה אֶת אַבְרָהָם ואמר לו קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה… וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ.(1) ואברהם בן מאה וארבעים שנה בלדת אותם. ואולי בגבורות מאה וחמשים. צחוק עשתה לו קטורה בסוף פרשת "אחרי מות שרה" כל השומע יצחק.
חיים אחרים לגמרי הצליח אברהם לחיות אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. חיים שניים. שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם. חיים שיש בהם אשה אחרת וילדים אחרים. חיים של עושר וכבוד. לכאורה.
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה ואברהם כבר לא צריך להשכים בבוקר ולעקוד את זמרן ואת יקשן, ולגרש את ישבק ואת מדין, ולהוציא להורג את מדן ואת שוח. כבר אין לילדיו כל סיבה להיות מוגשים על מגש העקודים והמגורשים שעליו תינתן הבשורה האלוהית לדורותיה.
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נוצר הרושם שפרשת `אחרי מות שרה` היא פרשת חיי קטורה, אך למעשה אין היא אלא שחזור יומיומי איום ונורא של פרשת וירא.
יִשְׁמָעֵאל וְיִצְחָק וְיִבְכֶּה וּבַכֹּל.
שְׁלֹשָׁה בָּנִים הָיוּ לְאַַברָהָם וְלֹא רַק שְׁנַיִם.
שְלֹשָה בָּנִים הָיוּ לְאַַברָהָם, יִשְׁמָעֵאל, וְיִצְחָק וְיִבְכֶּה.
אַף אֶחָד לֹא שָׁמַע עַל יִבְכֶּה.
כִּי הוּא הָיָה הַקָּטָן
וְהָאָהוּב שֶׁהָעֳלָה לְעוֹלָה בְּהַר הַמּוֹרִיָה…
(על-פי יהודה עמיחי מתוך "פתוח סגור פתוח")
אף אחד לא שמע על יבכה, ואף אחד לא שמע על ישבק ועל יקשן, ואף אחד לא שמע על שוח ועל מדן, ואף אחד לא שמע על מדין ועל זמרן, ואף אחד לא שמע על בכל, שנאמר: "`ויהוה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל".[2] – מאי בכל? רבי מאיר אומר: שלא הייתה לו בת; רבי יהודה אומר: שהייתה לו בת; אחרים אומרים: בת הייתה לו לאברהם ובכל שמה…"[3]
לפחות בת אחת ותשעה בנים היו לאבינו אברהם על-פי שיטתם של האחרים – ישמעאל ישבק ויקשן; יצחק יבכה ובַּכֹּל; זמרן שוח מדן ומדין. עדיין מוקדם לקבוע אם ילדה קטורה לאברהם רק שישה בנים, או גם בנות שעדיין לא נודעו בשמן.
אף אחד לא יכול לדעת, בשלב זה, מתי יבואו אחרים חדשים וידרשו את שמותיהן של בנות קטורה. כשם שאף אחד לא יודע מתי תבואנה אחרות חדשות ותדרושנה את שם אמו של יבכה, וכשם שאף אחד לא יודע מיהם ה"אחרים" שכבר לפני אלפיים ומאתיים שנה ידעו להגיד ששם אמו של אברהם הוא עדנה, כמו שנאמר: "וביובל השלושים ותשעה בשבוע השני בשנת אחת לקח לו תרח אשה ושמה עדנה בת אברם בת אחות אביו לו לאשה ובשנה השביעית לשבוע הזה ילדה לו בן ויקרא שמו אברם כשם אבי אמו כי מת, והיא בתו טרם תהר לבן".[4]
בלילות, כשנודדת שנתו, חושב אברהם הרבה על אמא עדנה, שילדה אותו לאבא תרח בשנת 1876 לבריאת העולם.[5] אמא עדנה קראה אותו אברם – במלעיליות גלותית – על שם סבא אברם, שמת צעיר בארצו ובמולדתו האחרת. השנה שנת 2055 לבריאת העולם, ואברהם בן 170, זקן בא בימים ומבורך בכל, חושב לפעמים על כך שמן הראוי היה לקרוא עדנה לאחת מבנותיו, ואולי אפילו תרח לאחד מבניו.
פעם, נזכר אברהם, לפני הדברים האלה, לפני יותר משבעים שנה, קבע אלהים את שמות ילדיו. שנה לפני שהם נולדו כבר קבע אלהים לישמעאל ויצחק שייקראו "ישמעאל" ו"יצחק". עכשיו אלהים לא מתערב בחיי ילדיו, ואברהם מאוד רצה לקרוא להם עדנה או תרח. אבל במחשבה שנייה הוא מבין שבתקופת "אחר הדברים האלה" הוא לא יכול לעשות לילדים שלו דבר כזה. הוא קורא להם זמרן, יקשן, יבכה, מדן, בכל, שוח. שמות כנעניים אקזוטיים מתחדשים. שמות פוסט מודרניים של " אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה".
אַבְ… רָ… הָם…
פתאום, ללא כל הודעה מוקדמת, מרגיש אברהם שהוא עם ומתחיל ללכת מארצו וממולדתו ומבית אביו אל הר הבית.
כל לילה דופקים פטישים אלוהיים בראשו, ובבוקר הוא משכים ואומר "הנני", ומקשיב בפעם המי יודע כמה לפקודה האלוהית שהיא תמצית כל הפקודות האלוהיות של חייו:
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הר הבית!!!"
אברהם כבר ישיש מופלג בן 174 ולפעמים הוא לא כל-כך זוכר את הדרך להר הבית. הוא מתיישב על גזע כרות של עץ נדיב, ומקשיב פנימה לקול הקדום ביותר מכל הקולות שהוא זוכר:
אב – ר – הם
אל תלך לשם
כי – ה – ז-אב
יאכל אותך הַם…
[1] על-פי בראשית כ"ה, א`- ב`
[2] בראשית כ"ד, א`
[3] בבלי בבא בתרא, ט"ז, ע"ב
[4] ספר היובלים פרק י"א, פסוקים י"ד-ט"ו
[5] על-פי הפסוקים מספר היובלים המצוטטים בהערה הקודמת נולד אברהם בשנה השביעית
לשבוע השני ביובל השלושים ותשעה לבריאת העולם. זוהי שנת 1876 לבריאה (א` תתס"ו) – ( 38 כפול 49 ועוד 14)