מַעֲשֶׂה בְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, וְהָיָה מְהַלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ תַּלְמִידוֹ מְחַמֵּר אֲחָרָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, שְׁנֵה לִי פֶּרֶק אֶחָד בְּמַעֲשֶׂה מֶרְכָּבָה. אָמַר לוֹ: בְּנִי, לֹא כָּךְ שָׁנִיתִי לָכֶם 'וְלֹא בַמֶרְכָּבָה בְיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם מֵבִין מִדַעֲתּוֹ'? אָמַר לוֹ: רַבִּי, תַּרְשֵׁנִי לוֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד שֶׁלִמַדְתָּנִי. אָמַר לוֹ: אֶמוֹר. מִיָד יָרַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִן הַחֲמוֹר, וְנִתְעֲטֵף וְיָשַׁב עַל הָאֶבֶן תַּחַת הַזַּיִת. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִפְּנֵי מַה יַרָדְתָּ מִן הַחֲמוֹר? אָמַר: אֶפְשָׁר אַתָּה דּוֹרֵשׁ בְּמַעֲשֶׂה מֶרְכָּבָה, וּשְׁכִינָה עִמָנוּ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֶת מְלַּוִין אוֹתָנוּ - וַאֲנִי אֶרְכַּב עַל הַחֲמוֹר?
מִיָד פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ וְדָרַשׁ בְּמַעֲשֶׂה מֶרְכָּבָה, וְיָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְסִבְּבָה אֶת כָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבַּשָּדֶה. פַּתְחוּ כָּל הָאִילָנוֹת וְאָמְרוּ שִׁירָה. מָה שִׁירָה אָמְרוּ? (תהלים קמח ז) "הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהוֹמוֹת עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים הַלְלוּיָה". נַעֲנָה מַלְאָךְ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וְאָמַר: הֵן הֵן מַעֲשֶׂה מֶרְכָּבָה. עָמַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וּנִשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וְאָמַר: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָתָן בֶּן לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁיוֹדֵעַ לְהַבִין וְלַחְקוֹר וְלִדְרוֹשׁ בְּמַעֲשֶׂה מֶרְכָּבָה. יֵשׁ נָאֵה דּוֹרֵשׁ וְאֵין נָאֵה מְקַיֵים, וְיֵשׁ נָאֵה מְקַיֵים וְאֵין נָאֶה דּוֹרֵשׁ, אַתָּה נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵים, אֲשְׁרֶיךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁאֶלְעָזָר בֶּן עָרַךְ יָצָא מֵחָלָצֵיךָ.[1]
וּכְשֶׁנֶּאֱמְרוּ הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הָיָה הוּא וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן מְהַלְכִין בַּדֶרֶךְ, אָמְרוּ: אָף אָנוּ נִדְרוֹשׁ בְּמַעֲשֶׂה מֶרְכָּבָה. פָּתַח רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְדָרַשׁ בְּמַעֲשֶׂה מֶרְכָּבָה, וְאוֹתוֹ הַיוֹם תְּקוּפַת תַּמוּז הָיְתָה, וְנִתְקַּשְּׁרוּ שָׁמַיִם בְּעָבִים, וְנִרְאָתָה כְּמִין קֶשֶׁת בְּעָנָן, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִתְקַבְּצִין וּבָאִין לִשְׁמוֹעַ מַעֲשֶׂה מֶרְכָבָה, כִּבְנֵי אָדָם שֶׁמִתְקַבְּצִין וּבָאִין לִרְאוֹת בְּמִזְמוּטֵי חָתָן וְכָלָּה.
הָלַךְ רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְסִפֵּר הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאָמַר: אַשְׁרֵיכֶם וְאַשְׁרֵי יוֹלַדְתְּכֶם, אַשְׁרֵי עֵינַי שֶׁכָּךְ רָאוּ. וְאַף אֲנִי וְאַתֶּם בַּחֲלוֹמִי מְסוּבִּין הַיִינוּ עַל הַר סִינַי, וְנִתְנָה עֲלֵינוּ בַת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם: עָלוּ לְכָאן עָלוּ לְכָאן - טְרַקְלִין גְּדוֹלִים וּמַצָּעוֹת נָאוֹת מוּצָעוֹת לָכֶם. אַתָּם וְתַלְמִידֵיכֶם וְתַלְמִידֵי תַּלְמֵידֵיכֶם מְזוּמָנִים לְכַּת שְׁלִישִׁית. (חגיגה יד ב)
[1] ספור זה נחשב ליחידה ספרותית בפני עצמה. מקורות קודמים מהם, כפי הנראה, הוא שואב נמצאים בתוספתא חגיגה פרק ב הלכה א, ובירושלמי חגיגה פרק ב הלכה א (עז א). ראי/ה על כך אצל יונה פרנקל ב'סיפור האגדה' (מעשה מרכבה ומלאכים) 317-325...