יהושע ג׳
רגע לפני שנכנסו בני ישראל לארץ חדל הירדן לזרום דרומה והחל לזרום השמימה. לנגד עיניהם של ששים ריבוא הפך הנהר המתפתל לנֵד צונאמי אינסופי. נֵד הירדן נדמה לבני ישראל כמו אל עליון המיתמר אל על. ממרגלות החרמון עד מוצב פסיון[1] המשיך הירדן האלוהי לזרום כמו נהר אופקי, כשהגיע לפסיון התנתק מהקרקע הנמוכה ביותר בעולם והיתָמֵר כְמוֹ נֵד נֹזְלִים אינסופי עד הרקיע השביעי. מרגע זה ועד סוף כל הדורות יהפוך המקום הקדוש הזה למשטח השראה אלוהי. יורדי מרכבה רבים, וביניהם אליהו וישועַ, עתידים להמריא ממנו על כנפי הנֵד המוצב ארצה במוצב פסיון וראשו מגיע השמימה…
על פי אגדות המקרא גדול נס קריעת ים סוף (הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס) מנס עצירת הירדן (הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר)[2], והרבה נכתב על כך בימים האחרונים בקהילות 929 השונות. אך אנו באגדות התלמוד עסקינן, ועל פי אגדות אלו גדול נֵס נֵד הירדן פי אלף מנֵס נֵד ים סוף. שבנס נֵד ים סוף נאמר בסך הכל "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים"[3], ובנס נֵד הירדן נאמר "וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם[4] – מלמד שהיו המים גדושין ועולין כיפין על כיפין עד לבו של רקיע… רבי אליעזר בן יעקב אומר יותר משלש מאות מיל (450 ק"מ) היו המים גדושין ועולין כיפין על גבי כיפין עד שראו אותן כל אומות העולם "[5].
ראתה שפחה על הים אלפית ממה שרואה שפחה על הירדן עד עצם היום הזה. שהשפחה על הים ראתה בסך הכל את האל הסופי של ים הסוף כשהוא מרחף על פני נֵד ננסי בגובה של כמה מטרים בלבד. אפילו הכי התרגשה השפחה שעל הים עד מאד, הצביעה באצבעה על האל הסופי, אמרה "זה אלי ואנווהו", ושרה לו את שירת הים הסופי. [6]
השפחה שעל הירדן, לעומת זאת, אינה אלא אֵלה השרה את שירת הירדן האינסופי. כי להיות שפחה זה כמו להיות ירדן – את מתחילה למעלה, במרום, כמו אלה אינסופית שלא תיגמר לעולם. ולהיות ירדן זה כמו להיות שפחה – אתה יורד למטה, למקום הנמוך ביותר בעולם. ובין לבין שניכם יורדים ועולים, עולים ויורדים, ושניכם נַדים כמו נֵדים, הרחק מאד מאדם. ולפעמים, ביום הרת עולם, שניכם שקולים במאזנים בין הארץ לשמים…
[1] מוצב פסיון הוא מוצב נטוש על הירדן מזרחית ליריחו. בשנות השמונים של המאה הקודמת פיקדתי שלושה קייצים (תשל"ה, תשל"ו, תשל"ז) על מוצב "פסיון" החולש על אתר צליחת בני ישראל את הירדן, שהוא האתר שבו הטביל יוחנן את ישוע, וממנו עלו אליהו וישוע השמימה. בספרי "בא אל הקדש" הקדשתי כמה פרקים לתיאור חוויותיי במוצב פסיון. לפוסט המתאר את מוצב פסיון הקליקו
[2] תהלים קיד ג
[3] שמות טו ח
[4] יהושע ג טז
[5] ירושלמי סוטה פרק ז הלכה ה – מלמד שהיו המים גדושין ועולין כיפין על כיפין. רבי לוי אמר עד לבו של רקיע. תמן אמרין עד בבל. נאמר כאן הרחק ונאמר להלן [מלכים ב כ יד] מארץ רחוקה מאד באו אלי מבבל. תני רבי אליעזר בן יעקב אומר יותר משלש מאות מיל היו המים גדושין ועולין כיפין על גבי כיפין עד שראו אותן כל אומות העולם הדא היא דכתיב [יהושע ה א] ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש י"י את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וגו`. אמר רבי שמעון בן לקיש בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות. אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין עליכם את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם. אמר רבי סימון בר זבדא ויאות תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובה של סנהדרין נפלה בעי. אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות:
[6] זה אלי, ר` אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ` וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא) וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א). משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו והיו הכל שואלין אי זהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם אבל כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן פיהן ואמרו זה אלי ואנוהו (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דשירה פרשה ג)