הדם של יהוה
הדם הוא הנפש האלוהית, וכל טיפת דם אנושית וחייתית אינה אלא הפקדה אלוהית זמנית בבנק הדם של יהוה. למה מפקיד אותנו יהוה בבנק הדם שלו? – כדי שתהיינה לו המון רזרבות של דם. למה? – כי כשיהוה כועס הוא מאבד המון דם, וסכנה איומה מרחפת על קיומו של העולם. בשעת חירום כזו זקוק יהוה לטיפול נמרץ, והכוהנים והכוהנות הם אלו הממונים על הטיפול הנמרץ הזה. חלק מהם נחפזים לעשות דיאגנוזה ולברר את כמות הדם הנדרשת ; אחרים ממהרים לשחוט קורבנות אדם חיה ועוף ; כוהנים אחרים מתמקדים במלאכת העירויים, ואחרים מווסתים במיומנות את לחץ הדם של יהוה. רק שיתוף פעולה יעיל כזה מציל אותנו שוב ושוב מפני הזעם האלוהי שבכל דור ודור עומד עלינו לכלותינו.
הצוֹר של צפורה
צפורה היא בת כהן מדין, ומדין הוא המרחב הביתי של יהוה. בלב המרחב המדייני ממוקם הר האלהים שבו שוכן יהוה. כבת כהן מדין למדה צפורה לזהות היטב את יהוה. משחר ילדותה היא מודעת לגבורותיו ולחולשותיו, ויודעת איך להתקרב אליו בזהירות ואיך להישמר מפניו. היא מכירה אותו במראה בקול ובריח, ואולי גם במישוש, בטעם ובחוש הששי. שנים רבות צפתה צפורה במלאכת הקודש של אביה שהיה כהן גדול ומנתח על במחלקת טיפול נמרץ של יהוה. במהלך השנים הללו היא פיתחה מיומנויות מרשימות ולמדה היטב כיצד לטפל בסינדרום איבוד הדם של יהוה הזועם.
כל הכישורים הללו איפשרו לצפורה להציל את משה מיהוה הזועם שהתפרץ לחדר המלון בו הם לנו עם ילדיהם בדרכם ממדין למצרים. ברגע שראתה את פני יהוה במרכז החדר הבינה שהוא בא לחסל את משה. תגובתה המדהימה היתה מהירה יותר מזו של טייס קרב, ומיומנת יותר מזו של מנתח על. באִבחה אחת היא לקחה צור, כרתה את עורלת בנה, הגישה את הדם ליהוה, נגעה ברגליו (של יהוה), ריככה את זעמו, והכריזה עליו (על יהוה) כעל חתן הדמים שלה. משה לא ידע מאומה על כל ההתרחשות הזאת ולא חש כל סכנה לחייו.
משה, בניגוד גמור לצפורה, בקושי הכיר את יהוה באותו זמן. הוא בסך הכל פגש אותו פעם אחת, וגם אז הוא ירא מאד מלהביט בו, ולא היה לו כל מושג איך הוא נראה. רק את קול יהוה הוא שמע איכשהו, וגם זאת מבעד לכל הפילטרים הפירוטכניים ובולמי הזעזועים של הסנה ושל הר האלהים.
יתכן מאד שמשה לא ידע מעולם על האירוע במלון, וקרוב לודאי שהוא לא היה מודע כלל לכישוריה הוירטואוזיים של אשתו ואם ילדיו. דבר אחד ברור: מיד לאחר האירוע הזה דאג יהוה להרחיק את צפורה באופן סופי ממשה. בבוקר, כשהתעורר משה במלון ללא צפורה והילדים, הודיע לו יהוה על שינוי תוכנית, והורה לו לשוב להר האלהים ולפגוש שם את אהרן אחיו. מכאן והלאה יהיה אהרן צמוד למשה כמספר 2 בצמד "נביא וכהן".
יהוה סילק את צפורה כי הוא לא רצה שהיא תישאר עם משה ותגלה עליו את כל מה שהוא מסתיר ממנו. יהוה יודע היטב שצפורה מכירה אותו יותר מדי טוב, ויודעת עד כמה אין הוא מסוגל לכבוש את כעסו, ועד כמה הוא זקוק למנות הדם והזעם היומיות שלו. הוא גם יודע היטב שצפורה יודעת מצוין כיצד למזער את נזקי ההתמכרות הזו, וכיצד לחסוך המון דם ולהציל נפשות רבות.
וכל כך חבל. כי הנביא משה והכוהנת צפורה היו יכולים להוציא את בני ישראל ממצרים עם הרבה פחות מכות ודם מאשר הנביא משה והכהן אהרן. כל כך חבל שהכוהנת צפורה לא הוציאה אותנו (עדיין) ממצרים. כל כך הרבה דם היינו חוסכים... שלא לדבר על הדם שהיתה חוסכת לנו בארבעים שנות המדבר ובארצנו זבת הדם והדבש...
המטה הכללי של משה ואהרן
כל ההבדל שבעולם בין אומנות הצוֹר הנשית של צפורה לבין אומנות המטה הגברית של משה ואהרן. אומנות הצור של צפורה היא אומנות הניתוח העדין והנקודתי בבשר החי, עם מינימום כאבים ומינימום אובדן חיים ודם. אומנות המטה של משה ואהרן מתבצעת על ידי מכת מטה כללית וראוותנית המביאה למקסימום דם.
אל המטה הגברי והדם התוודע משה כבר במפגשו הראשון עם יהוה. כשאמר משה "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהֹוָה" הוא חשש בצדק שבני ישראל לא יאמינו לנביא כזה שמעולם לא ראה את אלוהיו. יהוה לא התייחס עניינית לטיעונו של משה, כי הוא לא רצה שמשה ילמד להסתכל לו בלבן של העינים כמו צפורה. במקום זאת הורה יהוה למשה להשליך מידיו את מטהו המוצק, ולהיווכח לדעת שהמטה הגברי הזה נהפך לנחש רכרוכי ומסוכן. משה פחד מאד מפני הנחש כשם שפחד להביט ביהוה. ויהוה, מבלי להביט בעיניו, לימד אותו איך לאחוז בזנב הנחש ואיך להחזיק בו עד שישוב להיות מטה מוצק. הקסם הזה, אמר יהוה, יגרום לעם להאמין לך שאתה הנביא שלי. ליתר בטחון לימד יהוה את משה עוד שני קסמים, שאחד מהם הוא להפוך לדם את מימי היאור.
אחר כך, לאחר שהחליף יהוה את הכוהנת צפורה באהרן הכהן, הוא הורה למשה לגלות לאהרן את טריק המטה ההופך לנחש, ואת טריק המים ההופכים לדם. אז לימד יהוה את משה ואהרן איך להקשות את "לב" פרעה כשם שלימד אותם איך להקשות את הנחש. לבו המוקשה של פרעה עשה את זה ליהוה והעלה לו את מפלס לחץ הדם.
בדיוק אז הורה יהוה למשה ואהרן על פתיחת פסטיבל עשר המכות. ובשיא הרייטינג, במפגן ראווה חגיגי, הכה המטה הכללי את מכת הדם הראשונה לעיני פרעה ולעיני מצרים ולעיני כל ישראל. "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים. וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם" (ז יט - כ)
נספח:
(א) וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק:(ב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה:(ג) וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו (ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ... (ט) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת... (כ) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ... (כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְקֹוָק וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ:(כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי:(כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת: (כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ... (פרק ד א - כז)