פרשת בראשית
בראשית ברא פַּסָּל מושלם צֶלֶם מושלם וקרא לו "אלוהים". אחר כך נמכר "אלוהים" לאוצֵר עליון שהציגו במוזאון הראווה העולמי, וכתב למרגלותיו באותיות של זהב: "זהו צלמו המושלם של אלוהים המושלם אשר ברא בששה ימים עולם מושלם שכולו טוב, "ואֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, ואֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה, רִנָּה, דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת"...
דורות רבים לאחר מכן ירדה לעולם עצוב ורע פַּסֶּלֶת לגמרי אחרת, ומאז היא יוצרת במחתרת צֶלֶם פגום לתפארת של "אלוהים" המושלם. היא קוראת "יהוה אלוהים" לצלמה הפגום כדי להדגיש את העובדה שהאל הנוכחי הוא אל בלתי גמור שיישאר לעד בשלבי התהוותו.
מאז מתהוה יהוה אלוהים במחתרת, והפסלת האחרת מוסיפה קווים מלוטשים ומרוטשים לדמותו האפלה והמוּארת. בכל יום ויום היא נותנת בו סימנים מעודדים, ונופחת באפיו נשמת רוח חיים ומחיה את נפשה.
כל אוֹצְרֵי הדור כבר הציעו לה אלפי זהב וכסף תמורת צלם יהוה אלוהים, אך היא ממאנת להוציאו מביתה, ומסרבת לחשוף במוזאון הראווה את דמות דיוקנו המתהווה. יומם ולילה היא מתקנת בחדוה את קלקוליו ומעצבת בעצב את פגמיו והוגה באהבתו תמיד. "יהוה אלוהים שלי", היא מתפללת אליו בשוכבה ובקומה, "אלי אלי שלא ייגמר לעולם"...