פרשת ויצא
חלום יעקב הציוני חילוני
עד המהפכה הציונית נאלצו היהודים לרחף בשמים כמו בציורים של שאגאל. ממש לא משנה אם משך אותם אלוהים מלמעלה, כמו מריונטות, או אם משכו אותם הרבנים מלמטה, כמו עפיפונים.
כשהגיעו שמים עד נפש הופיעו חלוצים ציונים חילונים, הציבו ארצה סולם שראשו מגיע השמימה, והנחיתו את העם היהודי נחיתת חירום. כל הלילה הארוך העפילו חלוצים אלו במעלות הסולם השמימה, חילצו עוד יהודים רדומים והורידום ארצה. עד עלות השחר הם השיבו למולדתם יותר מששים ריבוא יהודים חולמים.
החלוצים הציונים החילונים העניקו מולדת ארצית לעם שטבורו טרם נותק מהשמים. הם הֵפֵרוּ לעם הזה את כל השבועות הרבניות האנטי ציוניות, ושחררו אותו מעבדותו ל"שולחן ערוך" הכפוי עליו כגיגית.
במהירות ובזהירות הם ירדו ועלו וירדו בשלבי הסולם המתנדנד כשהם נושאים על כפיהם את העם הישֵן. כל הלילה התנפצו על הסולם גלים של שמים חדשים ואיימו על יציבותו, ואיימו למחוק מעל פני האדמה את הארץ המתחדשת. החלוצים חירפו נפשם והשיבו מלחמה השמיימה – בנו סכרים קטנים באצבעותיהם, ייבשו קטעי שמים, ונקזו אותם לאפיקים צדדיים.
כמו פועלי במה נסתרים העבירו החלוצים הציונים החילונים את הבמה המרכזית של העם היהודי לארץ ישראל. משך כל הלילה הארוך הם נאבקו עם אלוהים בסגנון חופשי והמשיכו לבנות ולהיבנות. כשעלה השחר שילחו לחופשי את אלהים, וכתוצאה ישירה מכך חדלו להיקרא "יעקב" והחלו להיקרא "ישראל".[1]
האופוריה של הנצחון על אלוהים גרמה להם להאמין שעד הזריחה יהיה העקוב למישור. הם שכנעו את עצמם לגמרי שלפתע פתאום יקום יהודי בבוקר וירגיש שהוא עם ישראל ישר דרך ולא עם יעקב עקלקל ועקוב מדם.
עד יומם האחרון האמינו חלוצים חילוניים אלו שאחרי לכתם יזכה העם היהודי, סוף סוף, להיות עם חופשי בארצו. עד יומם האחרון הם חלמו שבניו ובנותיו החופשיים והישרים של העם היהודי יכרתו ברית שלום עם בנותיהם ובניהם הישרים והחופשיים של עמי הארץ הזאת. הם כל כך קיוו שבמזרח התיכון החדש יחיו איש תחת גפנו ואשה תחת תאנתה הרבה יותר מארבעים שנה…
שברו של חלום יעקב הציוני חילוני
שנים מעטות לאחר שנעלמו מאחורי הקלעים אחרוני החלוצים הציונים החילוניים החלו להישמע בארץ זמירות ישנות. קול התורה הרבנית נשמע בארצנו ותימלא הארץ צד"ל (ציונים דתיים לאומניים). לילה חשוך ירד על כוחותינו וכיסה את פני הארץ. סולם חבלים ירד מהשמים השחורים, נשאר תלוי באויר, מבלי להגיע לשום מקום. וכך, בחסות האפילה, שב עם ישראל להיות עם יעקב, וקברניטי צד"ל החלו להזריק הליום חינם לכל יושבי הארץ שהחלו לרחף כלפי שמיא. שוב הגיעו שמים עד נפש. שוב שב העם הזה להישאב השמיימה ולרחף כמו בציורים של שאגאל.
השמים המגיעים עד נפש מציפים אותנו ברגעים אלו ממש בצונאמי של מנהיגי צד"ל, שריה, רבניה ויועציה המכריזים על כל גבעה ותחת כל עץ רענן את ההכרזה האנטי ציונית הבאה:
"כה אמר ה` אלוקי יעקב:
בהר הבית ייסדתי את מדינת יעקב.
בהר הבית, בדיוק לפני 3660 שנה, ניצבתי מעל יעקב החולם את חלום הסולם[2]
בהר הבית הגשמתי את חלום יעקב
בהר הבית חוקקתי את חוק יסוד הלאום של העם היעקובי שעיקריו:
א: הזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת יעקב ייחודית לעם היעקובי.[3]
ב: ה"שולחן ערוך" (המשפט העברי) ישמש מקור השראה למחוקקים ולשופטים במדינת יעקב. [4]
ג: בית יעקב לכו ונלכה באור ה` אלוקי יעקב
[1] וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: (כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל (בראשית לב כה-כט)
[2] לעניין חישוב התאריכים: על פי ספר היובלים (פרק כז פסוק כא) התחולל חלום יעקב בשנת 2115 לבריאת העולם, כלומר לפני 3660 שנה
לעניין הקביעה הרבנית שחלום יעקב התחולל בהר הבית ולא בבית אל: ישנם מדרשים רבים הטוענים את הטענה הזאת. נסתפק בשני ציטוטים מרש"י שהוא אמן המיצוי של חז"ל ומעצב התודעה הרבנית – ויפגע במקום – לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה שנאמר בו (לעיל כב ד) וירא את המקום מרחוק (רש"י על בראשית כח יא ד"ה "ויפגע במקום") האי בית אל לא הסמוך לעי הוא אלא ירושלים ועל שם יהיה בית אלהים קראו בית אל והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא שדה שהתפלל בו יצחק דכתיב (בראשית כד) לשוח בשדה דהכי אמרינן בפסחים (דף פח) אל הר ה` ואל בית אלהי יעקב מאי שנא יעקב אלא לא כאברהם שקראו הר דכתיב בהר ה` ולא כיצחק שקראו שדה דכתיב לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית (רש"י על בבלי חולין צא ב ד"ה "שהתפללו בו אבותי")
[3] במקור: הזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל ייחודית לעם היהודי (מתוך " הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי סעיף 1ב)
[4] במקור: המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקקים ולשופטים בישראל (מתוך " הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי סעיף 13א)