אַחֵר קִיצֵץ בַּנְטִיעוֹת, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר, (קהלת ה ה) "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרְךָ".
מַאי הִיא? - חֲזָא מְטַטְרוֹן דְּאִתְיְהִיבָא לֵיהּ רְשׁוּתָא לְמֵיתָב וּלְמִיכְתָב זְכוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר: גְּמִירִי דְּלְמַעֲלָה לא הוי לֹא יְשִׁיבָה וְלֹא תַּחֲרוּת וְלֹא עוֹרֶף וְלֹא עִפּוּי - שֶׁמָא חַס וְשָׁלוֹם שְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת הֵן? - מִיָד אַפְּקוּהּו לְמְטַטְרוֹן וּמַחְיוּהּוּ שִׁתִּין פּוּלְסִי דְּנוּרָא. אָמְרו לֵיהּ: מַאי טַעְמָא כִּי חַזִיתֵיהּ לָא קַמְתְּ מִקַמֵיהּ? אִתִיָהִיבָא לֵיהּ רְשׁוּתָא לְמִמְחַק זַכְוְתָא דְּאַחֵר. יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה (ירמיה ג יד) "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים" - חוּץ מֵאַחֵר. [1]
אָמַר: הוֹאִיל וְאִטְרִידוּ לֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא מֵהַהוּא עַלְמָא לֵיפּוּק ְלִיתהַנִי בְהַאי עַלְמָא. נָפַק אַחֵר לְתַרְבּוּת רָעָה. אַשְׁכַּח זוֹנָה, תְּבָעָהּ, אָמְרָה לֵיהּ: לָאו אֶלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אַתּ? עֲקַר פּוּגְלָא מִמִשְׁרָא בְשַׁבָּת וְיַהֵב לָהּ. אָמְרָה: אַחֵר הוּא (חגיגה טו א)
[1] סיפור האגדה (מעשה מרכבה ומלאכים) 340-343