"איך נהיה אנו ללא אנו? (י.ח ברנר)
עד המהפכה הציונית נאלצו בני ישראל לרחף בשמים כמו בציורים של שאגאל. לא חשוב, עכשיו, מיהו שמשך אותם בחוטים וגרם להם לרחף – אם משך אותם אלוהים מלמעלה, כמו מריונטות, או אם משכו אותם הרבנים מלמטה, כמו עפיפונים. כשהגיעו שמים עד נפש, הופיעו חלוצים והנחיתו אותם נחיתת-חירום. כך ירדו בני ישראל אל הארץ. החלוצים העניקו לעם הזה את המעמד הארצי היחידי בתולדותיו. הם העניקו מולדת לעם שטבורו טרם נותק מהשמים. הם הורידו אותו מהגלות. כל הדרך נשאוהו על כפיהם והוא ישן. תך כדי חלומותיו מתנפצים אל החוף גלים של שמים חדשים. מאיימים למחוק את הארץ ואת חולמיה מעל פני האדמה. החלוצים משיבים מלחמה השמימה. הם בונים סכרים קטנים באצבעותיהם. הם מייבשים קטעי שמים. מנקזים אותם לאפיקים צדדיים. ליל החורף הארוך מתמשך. כמו פועלי במה הולכים החלוצים על בהונות רגליהם היחפות. מעבירים את הבמה המרכזית של העם היהודי לארץ ישראל. משך כל הלילה הארוך הם נאבקים עם אלוהים וממשיכים לבנות. בונים וממשיכים להיאבק. כשעולה השחר הם משלחים אותו לחופשי, נעלמים בעקבותיו מאחורי הקלעים. (המסך עולה)