top of page

שער ציון - הגיעו שמים עד נפש / עלמא די 8

"איך נהיה אנו ללא אנו? (י.ח ברנר)

עד המהפכה הציונית נאלצו בני ישראל לרחף בשמים כמו בציורים של שאגאל. לא חשוב, עכשיו, מיהו שמשך אותם בחוטים וגרם להם לרחף – אם משך אותם אלוהים מלמעלה, כמו מריונטות, או אם משכו אותם הרבנים מלמטה, כמו עפיפונים. כשהגיעו שמים עד נפש, הופיעו חלוצים והנחיתו אותם נחיתת-חירום. כך ירדו בני ישראל אל הארץ. החלוצים העניקו לעם הזה את המעמד הארצי היחידי בתולדותיו. הם העניקו מולדת לעם שטבורו טרם נותק מהשמים. הם הורידו אותו מהגלות. כל הדרך נשאוהו על כפיהם והוא ישן. תך כדי חלומותיו מתנפצים אל החוף גלים של שמים חדשים. מאיימים למחוק את הארץ ואת חולמיה מעל פני האדמה. החלוצים משיבים מלחמה השמימה. הם בונים סכרים קטנים באצבעותיהם. הם מייבשים קטעי שמים. מנקזים אותם לאפיקים צדדיים. ליל החורף הארוך מתמשך. כמו פועלי במה הולכים החלוצים על בהונות רגליהם היחפות. מעבירים את הבמה המרכזית של העם היהודי לארץ ישראל. משך כל הלילה הארוך הם נאבקים עם אלוהים וממשיכים לבנות. בונים וממשיכים להיאבק. כשעולה השחר הם משלחים אותו לחופשי, נעלמים בעקבותיו מאחורי הקלעים. (המסך עולה)

פוסטים קשורים

הצג הכול

שמים שחורים בקשו עליי רחמים. אל תביאו אותי אל הארץ הכבושה. אל תביאו אותי במבוכה לנוכח מניין גברים בגיל של אבא שלי, המטאטאים רחוב בחושך שלפני השחר, לאורם המסנוור של פרוז'קטורים האחוזים בידיהם של נסי

פעם היינו נסיכים קטנים מפלוגה ב'. שיחקנו בארגז החול הענק הזה שקוראים אותו מדבר סיני. מאור ראשון עד אור אחרון היינו מטפסים על הררי דיונות ונופלים מהן. מעולם לא שאלנו למה אנחנו נופלים. רק רצנו לטפס

יום חמישי לעוצר. הרבה בכי בבתים. בכי של ילדים עצורים וצרחות של תינוקות עצורים וצעקות של אמהות עצורות. אבות עצורים תולים כביסה מפחד שנשותיהם תהיינה נשקפות על ידינו. תולים סדין ומעשנים סיגריה. תולים

bottom of page