top of page

שער האשפות - יומנו של יפה נפש / עלמא די 37


"ושער אלוהים היה לשער האשפות" (ח.נ. ביאליק, מגילת האש)


יומנו של יפה נפש

מן הדפים הבאים תשתקפנה מראות של סבל וייסורים. מבעד למראות הללו תשתקף בבואה יפה של נפשי. אכתוב להלן תיאורים רגישים ונוגעים ללב, על מנת שידעו כולם – גם ילדי הפליטים האומללים ביותר המתרוצצים בעזה – עד כמה אני יפה...[1]

[1] נכתב בעזה ביוני 1988. כל דמיון בין המתואר לבין המציאות מקרי לחלוטין...

פוסטים קשורים

הצג הכול

שמים שחורים בקשו עליי רחמים. אל תביאו אותי אל הארץ הכבושה. אל תביאו אותי במבוכה לנוכח מניין גברים בגיל של אבא שלי, המטאטאים רחוב בחושך שלפני השחר, לאורם המסנוור של פרוז'קטורים האחוזים בידיהם של נסי

פעם היינו נסיכים קטנים מפלוגה ב'. שיחקנו בארגז החול הענק הזה שקוראים אותו מדבר סיני. מאור ראשון עד אור אחרון היינו מטפסים על הררי דיונות ונופלים מהן. מעולם לא שאלנו למה אנחנו נופלים. רק רצנו לטפס

יום חמישי לעוצר. הרבה בכי בבתים. בכי של ילדים עצורים וצרחות של תינוקות עצורים וצעקות של אמהות עצורות. אבות עצורים תולים כביסה מפחד שנשותיהם תהיינה נשקפות על ידינו. תולים סדין ומעשנים סיגריה. תולים

bottom of page