"שנאמר" היא המלה החשובה ביותר בגמרא (חלק 5)

משנה: כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס כא) 'וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר'.

גמרא: וכל כך למה? תנא: הוא כפר בתחיית המתים - לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מניין שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה? - שנאמר (מלכים ב ז א) "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר־יְקֹוָק כֹּה אָמַר יְקֹוָק כָּעֵת מָחָר סְאָה־סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן", וכתיב (שם שם שם ב) "וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר־לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל־יָדוֹ אֶת־אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר הִנֵּה יְקֹוָק עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה?, וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל", (עמוד ב) וכתיב (שם שם שם כ) "וַיְהִי־לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת"!...

המלה "שנאמר" היא החשובה ביותר בתלמוד ובכל יתר הבריתות החדשות (תורות הבעל-פה). בעזרת ה"שנאמר" הזה יכולה כל דרשנית מהפכנית לומר כל מה שמתחשק לה. כל מה שעליה לעשות זה לסמן עיגול מסביב לפסוק כלשהו, להפעיל עליו את היצירתיות ואת הדמיון, ולהפוך אותו למשטח ההשראה של החידוש המהפכני שלך...

... שנאמר (מלכים ב ז א) "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר־יְֹהוָה כֹּה אָמַר יְֹהוָה כָּעֵת מָחָר סְאָה־סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן", וכתיב (שם שם שם ב) "וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר־לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל־יָדוֹ אֶת־אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר הִנֵּה יְֹהוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה?, וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל", (עמוד ב) וכתיב (שם שם שם כ) "וַיְהִי־לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת"!...

למה דוקא נבחר הספור הזה של אלישע והשליש להמחיש את האמירה שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה? הרי לכאורה יש תיאורים מקראיים שמזוהים הרבה יותר עם מדה כנגד מדה. אפשר למצוא לא מעט חוקים מקראיים המושתתים על העקרון הזה, כגון "עין תחת עין" או "שופך דם האדם באדם דמו יישפך", ולחלופין אפשר לאתר דמויות גבורים מקראיים שתבנית הספור שלהם היא תבנית של מדה כנגד מדה. למען האמת המשנה במסכת סוטה כבר עשתה זאת למעננו בסדרת המשניות הבאה:

"במדה שאדם מודד בה מודדין לו היא קשטה את עצמה לעבירה המקום ניולה היא גלתה את עצמה לעבירה המקום גלה עליה בירך התחילה בעבירה תחלה ואחר כך הבטן לפיכך תלקה הירך תחלה ואחר כך הבטן... [ח] שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר (שופטים ט"ז) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו ולפי שבא על עשר פילגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר (שמואל ב' י"ח) ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב ולפי שגנב שלשה לבבות לב אביו ולב בית דין ולב ישראל שנאמר (שם ט"ו) ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שנאמר (שם י"ח) ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום: [ט] וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר (שמות א' /ב/) ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר שנאמר (במדבר י"ג /יב/) והעם לא נסע עד האסף מרים (משנה סוטה פרק א משניות ז-ט)


בשורות הבאות אנסה להתמודד התמודדות ראשונה (טיוטאית. בלי מאמצי ניסוח וסגנון) עם השאלה למה בכל זאת בחרה הגמרא להמחיש את הכלל היומרני כל מדותיו של הקבה מדה כנגד מדה דוקא את הספור הזה של אלישע והשליש, שהוא לכאורה ספור פחות מוכר?

נראה לי שהספור של אלישע מתאר גם את הוכוח אם יש עולם הבא אם יש נסים ויש שם את המציאות של השליש שהוא זה שכופר בנס שיתחולל. הוא זה שאומר בציניות הנה ה' עושה ארובות בשמים היהיה כדבר הזה? והנביא אומר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל – זאת ממש המציאות של הכופר הציניקן המתחכם האפיקורוס (מחק את המיותר) שלא מאמין לכל השטויות הללו על נסים, והוא על סמך דברי הנביא מגיע למציאות שבה הוא יראה את כל מה שהוא הטיל בו ספק, ממש ארובות תפתחנה מן השמים ויהיה שפע כזה שרק אתמול הוא היה בלתי אפשרי בעליל (היה שם רעב איום. יש את הספור המזעזע בפרק הקודם על האשה שבאה אל המלך ומספרת לה שהיא והחברה שלה אכלו את הילדים שלהם...) זה הכל מציאות של מצור. של חוסר כל אמון באיזושהי גאולה שמעבר לעיקול. אבל זו המציאות התנכית ששם אין עולם הבא ואין תחיית המתים אבל יש התפתחויות ריאליות שהן בגדר של נסים. ומה שאנחנו מרוויחים בדוגמה הזאת של אלישע זה קודם כל באמת המחשה של מדה כנגד מדה, ובנוסף לכך המחשה של ספורו של הכופר בתחיית המתים או בעולם הבא או ארובות מן השמים... הכופר השליש בעצמו נוקט באירוניה בשמו של יהוה – הנה יהוה עושה ארובות בשמים – היהיה כדבר הזה? – זו ממש הויה של כפירה בפרהסיא ועל ידי מישהו שהוא בעל סמכות גבוהה – שליש מעין שר או מנהל גבוה... דעתו חשובה לעם – הוא מעומת מול הנביא ... והוא, הכופר בנס, יראה אותו ולא יזכה לו... ממש אילוסטרציה שמחברת בין שלושת חלקי המיני-סוגיה הזאת – חלק א: הוא כפר בתחיית המתים לפיכך אין לו חלק בתחיית המתים ; חלק ב: שכל מדותיו של הקבה מדה כנגד מדה ; חלק ג: ספורו של השליש הכופר מול איש האלהים (נציגו של הקבה שכל מדותיו מדה כנגד מדה)


נקודה נוספת שיכולה לחזק את הקשר של אלישע לנושא היא זיהויו של אלישע עם נסים בכלל ועם תחית המתים בפרט. אלישע גם מזוהה עם עלייתו של אליהו בסערה השמימה ועם התודעה ו/או האמונה שאליהו לא מת מעולם וגם עם ימות המשיח שהם שלב מוקדם שיבוא לפני תחיית המתים ולפני עולם הבא... אבל גם הנקודות הללו טעונות ליבון והעמקה...






פוסטים קשורים

הצג הכול

ריש לקיש רמי: כתיב (ירמיהו לא ז-ח) "הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ, בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה", וכתיב (ישעי