שופכי הדם שנפשם חשקה בתורה

פרשת נח

את דרשתי היומית אקדיש לשני דרשנים דגולים הדורשים נאה אך לא מקיימים את דרישתם. שם הדרשן האחד הוא בן עזאי. השני הוא אלהים.

אתחיל בדרישתו הנאה והנוקבת של אלהים: "...אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם... אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם" (בראשית ט ה) - "מי שיפגע בנפש", מזהיר אלהים, "אדרוש מידו את דמו ואענישנו בחומרה". זו בהחלט דרישה נאה וצודקת המזכירה לנו שרק אתמול השמיד אלהים במבול מיליוני בריות. למה לא דורש אלהים מעצמו את דם המיליונים הללו? למה הוא נאה דורש ואינו נאה מקיים?

בהמשך, למרבה האירוניה, מזהיר אלהים: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ..." (שם ו - ז). בדרשתו על דברי אלהים אלו קובע בן עזאי שכל מי שאינו מקיים מצוות "פרו ורבו" עובר על שפיכות דמים ועל עבודה זרה. העובדה שבן עזאי לא הקים משפחה מעודו גרמה למבקריו לתארו כ"נאה דורש ואינו נאה מקיים". בן עזאי הודה באשמה, וטען להגנתו "מה אעשה? – נפשי חשקה בתורה, והתמכרותי לתלמוד תורתי גורמת לי לעבור על חוקיה". (יבמות סג ב).

ומה יטען אלהים להגנתו? מהי התורה שנפשו חושקת בה? למה היא גורמת לו לדרוש דרישות כה נאות ולא לקיימן? איזה מין אדם בורא בצלמו ובדמותו אלהים כזה?