קליאופטרה ורבי מאיר מספרים על קלון הגוף העירום שיתאייד בתחיית המתים (חלק 15)

שאלה קליאופטרא מלכתא את רבי מאיר, אמרה: ידענא דחיי שכבי, דכתיב (תהלים עב טז) "וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ", אלא כשהן עומדין, עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין? אמר לה: קל וחומר מחיטה, ומה חיטה שנקברה ערומה, יוצאה בכמה לבושין, צדיקים שנקברים בלבושיהן - על אחת כמה וכמה -

העימות בין קליאופטרא לרבי מאיר מתנהל אחרת מיתר העימותים עד כה. קליאופטרא יודעת שיש תחיית המתים (דחיי שכבי) ויודעת גם שהמקור לכך הוא "וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ" שבתהלים עב טז (וזהו, אגב, הפסוק התשיעי (!) במאגר תחיית המתים מן התורה שאספו למעננו עורכי הסוגיה הזאת). המידע היחיד שחסר לקליאופטרה קשור בשעה שבה הקמים לתחיה יציצו כעשב הארץ מתוך האדמה ויעמדו לאחרית הימים – האם הם יהיו ערומים או לבושים? רבי מאיר יודע כמובן את התשובה ועונה לה בסגנונו הלמדני - קל וחומר מחיטה, ומה חיטה שנקברה ערומה, יוצאה בכמה לבושין, צדיקים שנקברים בלבושיהן - על אחת כמה וכמה...

כדי לנסות להבין את השיח המדליק הזה בין הרב המאיר והמלכה המוארת נעיין בגמרא מכתובות קיא ב: אמר רבי חייא בר יוסף: עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין בירושלים, שנאמר: (תהלים עב טז) "וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ", ואין עיר אלא ירושלים, שנאמר (מלכים ב יט לד) "וְגַנּוֹתִי אֶל־הָעִיר הַזֹּאת". ואמר רבי חייא בר יוסף: עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן, קל וחומר מחיטה: מה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין, צדיקים שנקברו בלבושיהן על אחת כמה וכמה...

כדאי לשים לב לקטע הבא של פאולוס המשוה בין תחיית המתים ותחיית הגרגיר העירום של החיטה. קרוב לודאי שכל עניין תחיית המתים כאן, וביתר ספרות חז"ל, הוא תגובה להעלאת הנושא הזה בברית החדשה...

"... אֲבָל אֵיךְ יָקוּמוּ הַמֵּתִים?" יִשְׁאַל אֶחָד, "בְּאֵיזֶה גּוּף הֵם יָבוֹאוּ?" 36 אַתָּה הַסָּכָל, הֵן מַה שֶּׁתִּזְרַע לֹא יִחְיֶה אֶלָּא אִם יָמוּת. 37 כַּאֲשֶׁר אַתָּה זוֹרֵעַ אֵינְךָ זוֹרֵעַ אֶת הַגּוּף שֶׁיִּתְהַוֶּה, אֶלָּא גַּרְגִּיר עָרוֹם שֶׁל חִטָּה, אוֹ זֶרַע אַחֵר. 38 וֵאלֹהִים נוֹתֵן לוֹ גּוּף כִּרְצוֹן אֱלֹהִים, וּלְכָל זֶרַע אֶת גּוּפוֹ הוּא. 39 לֹא כָּל בָּשָׂר הוּא אוֹתוֹ הַבָּשָׂר; לָאָדָם בָּשָׂר מִשֶּׁלוֹ, לַחַיּוֹת בָּשָׂר אַחֵר, לָעוֹפוֹת בָּשָׂר אַחֵר וְלַדָּגִים אַחֵר. 40 יֵשׁ גּוּפִים שְׁמֵימִיִּים וְגוּפִים אַרְצִיִּים, אַךְ שׁוֹנֶה הוּא הֲדַר הַגּוּפִים הַשְּׁמֵימִיִּים מֵהֲדַר הַגּוּפִים הָאַרְצִיִּים. 41 לַשֶּׁמֶשׁ הָדָר מִשֶּׁלָּהּ, אֲבָל אַחֵר הוּא הֲדַר הַיָּרֵחַ וְאַחֵר הוּא הֲדַר הַכּוֹכָבִים, שֶׁהֲרֵי כּוֹכָב מִכּוֹכָב שׁוֹנֶה בַּהֲדָרוֹ. 42 כֵּן גַּם תְּחִיַּת הַמֵּתִים: מַה שֶּׁנִּזְרַע בְּמַצָּב שֶׁל כִּלָּיוֹן יָקוּם בְּאִי כִּלָּיוֹן, 43 נִזְרַע בְּקָלוֹן וְיָקוּם בְּכָבוֹד; נִזְרַע בְּחֻלְשָׁה וְיָקוּם בִּגְבוּרָה, 44 נִזְרַע גּוּף נַפְשִׁי וְיָקוּם גּוּף רוּחָנִי. אִם יֵשׁ גּוּף נַפְשִׁי יֵשׁ גַּם גּוּף רוּחָנִי. 45 וְכֵן כָּתוּב עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", אֲבָל אָדָם הָאַחֲרוֹן - לְרוּחַ מְחַיָּה. 46 לֹא הָרוּחָנִי הוּא הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא הַנַּפְשִׁי, וְאַחֲרֵי כֵן הָרוּחָנִי. 47 הָאָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא עָפָר מִן הָאֲדָמָה; הָאָדָם הַשֵּׁנִי מִן הַשָּׁמַיִם הוּא. 48 כָּאֶחָד שֶׁהוּא עָפָר כֵּן גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר עָפָר הֵם; כָּאֶחָד שֶׁהוּא שְׁמֵימִי כֵּן גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר שְׁמֵימִיִּים הֵם. 49 וּכְמוֹ שֶׁלָּבַשְׁנוּ אֶת צַלְמוֹ שֶׁל הָאַרְצִי נִלְבַּשׁ גַּם אֶת צֶלֶם הַשְּׁמֵימִי. (פאולוס, אגרת ראשונה אל הקורינתים פרק טו 35-49)


וכדאי לשים לב גם לקטע הבא של המהר"ל מפראג המחבר ממש בין רוח דברי פאולוס אל הקורינתיים לבין שיחתם האקזוטית של רבי מאיר וקליאופטרה על עירום, קלון, כבוד ותחיית המתים:

"בפרק חלק (סנהדרין צ, ב) שאלה קליאופטרא מלכתא את רבי מאיר: אמרה, ידענא דחיי שכבי דכתיב (תהלים עב, טז) ויציצו מעיר כעשב הארץ, אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין. אמר לה ק"ו מחיטה, ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין, צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה. ופירוש ענין זה, כי קליאופטרא המלכה שאלה אם עולם התחיה יהיה עולם שהוא כולו כבוד. ולא שהוא כמו עולם הזה, אף שיש בו הכבוד, אינו רק כבוד מה שיקנה האדם. ואינו כולו כבד, כי יש בו הגוף שיש בו כמה דברים של גנות. גם בא לעולם שלא בכבוד, כאשר הוא ערום. אף שהאדם מכסה עצמו במלבושי כבוד, דרבי יוחנן קרי ליה למאני מכבדותי (שבת כד, א) כי הבגדים מכסים גנות הגוף, אין זה רק מלבוש לזמן מה. ויש לאדם הסרה וסלוק מן הכבוד, ונשאר הגוף עצמו ערום שלא בכבוד. גם יצא אל העולם ערום, גם נמצא בו הגנאי בצואה ובשתן ושאר דבר. אבל התחיה יהיה האדם כולו כבוד, לכך יעמדו בלבושיהן ולא יהיו ערומים, וזה מורה על הכבוד לגמרי. ואמר, כי הוא קל וחומר מחטה, כלומר, אם האדם נולד ערום שלא בכבוד היינו מפני שהגוף נבראה מטפה סרוחה, ולכך נמצא בו הגנות ונולד ערום. אבל החטה אינה באה מטפה סרוחה, רק מחטה נקיה, לכך היא יוצאת בכמה מלבושים ואינה יוצאת בגנות. קל חומר, צדיקים הנקברים בלבושיהם דרך כבוד, וטפה סרוחה כבר הלכה ואינה נמצאת במיתת האדם, כל שכן שיעמדו במלבושיהם ולא יהיו ערומים, רק יהיה האדם כולו כבוד.

(המהר"ל מפראג, ספר נר מצוה עמוד ל 4)


אז איך אנחנו קוראים את כל הקטעים הללו? – כפשוטם?

חשוב גם להביא כאן את המחלוקת העקרונית והקלאסית בין הרמב"ם לבין הראב"ד. הרמב"ם מסרב להבין את כל האגדות ההזויות הללו (אגדות קל וחומר מחטה) כפשוטם, והראב"ד מבטא את התחושה המתסכלת שהרמב"ם חצה את הגבול, וכמוהו בעצם כאחד הכופרים בתחיית המתים ובעולם הבא כאחד. הנה תמצית המחלוקת הזאת -

רמב"ם הלכות תשובה פרק ח הלכה ב -

העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת, הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה, ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן, כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה, וזה שאמרו צדיקים יושבין דרך חידה אמרו, כלומר הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה, וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן והיא העטרה שלהן כענין שאמר שלמה בעטרה שעטרה לו אמו, והרי הוא אומר ושמחת עולם על ראשם ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה, ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה שיודעים ומשיגין מאמתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל.

השגת הראב"ד

/ העוה"ב אין בו גוף. א"א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד, וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי"א) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק"ו מחטה וכו' וכן היו מצווין לבניהם (שבת קי"ד) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה, וכן אמרו (סנהדרין צ"ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם, וכן אמרו (שם /סנהדרין/ צ"א) במומם עומדין ומתרפאין, וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים, אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל.

והנה השלכה הלכתית ביחס להלכות קבורה

[טז] אמר מהר"י סג"ל מה שנוהגין להלביש המתים מלבוש פשוט כמין סדין למעלה מכל מלבושיו, משום דאיתא בירושלמי ר' בסדין איקבר ואמר לא צדיקים כמו שהן נקברים הם עומדין. וכתב רשב"ם דפליג אתלמוד דידן דיליף דעומדין בלבושיהן ק"ו מחטה. ולפי תלמוד דידן מלבישים למתים כתונת ועוד חלוק עליו. והסדין לובשין למעלה במקום סדין דר' דירושלמי וקורין לו בולטר לקיים דבר שניהם. והר"ר זעלמלין מאירפורט ז"ל הביא ראייה מפ"ק דביצה דקאמר למיגז ליה גלימא, וזהו מלבוש העשוי כגולם בלי צורת חיתוך איברים, והיינו הבולטר, ויש מקומות קורין קאומי. (ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שמחות) (1360-1427 מגנצה, ורמייזא, אשכנז)

מסתבר שלוקחים את הטקסט הזה (ואלפי הדומים) לו ברצינות מוחלטת. ביחס של אחד לאחד. שתפיסותיו של הרמב"ם חריגות לחלוטין (והוא עצמו אומר זאת בהקדמה לפירוש המשניות של פרק חלק שכל הכתות השונות הם הרוב המוחלט, ההמוני...)

פוסטים קשורים

הצג הכול

ריש לקיש רמי: כתיב (ירמיהו לא ז-ח) "הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ, בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה", וכתיב (ישעי