פמיניזם תלמודי: הירח מכניעָה את הקב'ה בקושיותיה ומאלצת אותו להודות בחטאו

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי רָמִי: כְּתִיב (בראשית א טז) 'וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים', וּכְתִיב (שם שם) 'אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן'.

אָמְרָה יָרֵחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד?

אָמַר לָהּ: לְכִי וּמַעֲטִי עַצְמֵךְ.

אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ דָּבָר הָגוּן אֲמַעֵט אֶת עַצְמִי?

אָמַר לָהּ: לְכִי וּמְשֹׁל(י) בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

אָמְרָה לֵיהּ: מַאי רְבוּתֵיה? דִּשְׁרַגָּא בְטִיהֲרָא מַאי אַהֲנִי? (ביג דיל... נר בצהרים מה תועלת בו?)

אָמַר לה: זִילִי לִימְנוּ בָּךְ יִשְׂרָאֵל יָמִים וְשָׁנִים. (לכי וימנו בך ישראל ימים ושנים)

אָמְרָה לֵיהּ: יוֹמָא נַמִי, אִי אֶפְשָׁר דְּלָא מָנוּ בֵּיהּ תְּקוּפוֹתָא, (גם יום אי אפשר שלא למנות בו את תקופותיו לפי השמש), דִּכְתִיב (בראשית א יד) 'וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים'.

- זִילי לִיקְרוּ צַדִּיקֵי בִּשְׁמֵיךְ - 'יַעֲקֹב הַקָּטָן' (עמוס ז ב), 'שְׁמוּאֵל הַקָּטָן' (אבות ד יט) 'דָּוִד הַקָּטָן' (שמואל א יז יז)

חַזְיַהּ דְּלָא קָא מְיָתְבָא דַּעְתָּהּ (ראה שלא מתיישבת דעתה), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַה נִּשְׁתַּנָה שָׂעִיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (במדבר כח טו)

'וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה' '- אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׂעִיר זֶה יְהֵא כַּפָּרָה עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. (חולין ס ב)[1]

[1]בספור הבריאה הראשון ברא אלהים את הזכר והנקבה שוים, ככתוב (בראשית א כז) 'וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם'. אחר כך, בספור הבריאה השני, בא יהוה אלהים ומיעט את הנקבה והשליט עליה את הזכר, שנאמר (בראשית ג טז) 'וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ'. זו אגדה מוכרת יחסית המופיעה במיתולוגיה המקראית והרבה נכתב עליה. במיתולוגיה התלמודית, בבבלי חולין ס ב, אנו נתקלים באגדה פחות מוכרת שמתכתבת עם האגדה המקראית. באגדה תלמודית זו נלחמת הירח מלחמה פמיניסטית ממש, שבה היא מוחה בפני הקב"ה (אלוהי המיתולוגיה התלמודית) על העוול שהוא מעולל לה, ועל חוסר השוויון שהוא מחולל בינה ובין השמש הזכר. אגדה זו מובאת לעיל ולהלן היא מובאת עם פירושים (מוּטִים) שלי: בתחילה ברא הקב"ה שני מאורות שוים בגודלם, ככתוב (בראשית א טז) "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" - זכר ונקבה ברא אלהים את שני המאורות הגדולים. הזכר הוא השמש והנקבה היא הירח. באה הירח אל הקדוש ברוך הוא ואמרה לו: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד?". הקב"ה נפגע אישית מההערה הזאת של הירח, והיה משוכנע שהוא חשב שהיא לועגת לכישורי הבריאה שלו. בו במקום החליט להענישה, ואמר לה: "לְכִי וּמַעֲטִי עַצְמֵךְ". מאותו רגע הפכה הירח למאור הקטן והשמש הפך למאור הגדול, ככתוב בראשית א טז) "(וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים) אֶת־הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת־ הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה". הירח, שכעסה מאד על העוול שעולל לה הקב"ה, החליטה להתייצב אצלו מיד ולהביע את מחאתה – "אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ דָּבָר הָגוּן אֲמַעֵט אֶת עַצְמִי?" הקב"ה, שלא ידע עדיין עם מי יש לו עסק, ניסה לנער מעליו את הירח והעיר שמצידו היא יכולה למשול גם ביום, אפילו שהיא הרבה יותר קטנה מהשמש (לְכִי וּמְשֹׁל(י) בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה). לא זו בלבד, אלא שזה יהפוך להיות יתרונה המובהק של הירח על השמש, כי בניגוד לשמש המושל רק ביום, היא, למעשה, מושלת גם בלילה וגם ביום. וראיה לכך: את השמש לא רואים אף פעם בלילה -הכניסה אל הלילה אסורה עליו בהחלט. הירח, לעומת זאת, נראית מדי פעם גם ביום. הירח ממש לא התלהבה מהקטע הזה והעירה בציניות כי אין כל משמעות וכל יתרון לירח בצהרים (מַאי רְבוּתֵיה? דִּשְׁרַגָּא בְטִיהֲרָא מַאי אַהֲנִי?). היא בעצם רמזה לקב"ה שבמקום להתפתל עם כל מיני תירוצי סרק עדיף שיתנצל בפניה על העוול שעולל בה ויחזור בו מהעונש השרירותי והמשפיל של "לכי ומעטי עצמך". הקב"ה, שהבין שנעשה כאן עוול, עוד לא היה מספיק בשל להודות באשמה. במקום זאת הוא ניסה למכור לירח את הפיצוי הרעוע הבא - זִילִי לִימְנוּ בָּךְ יִשְׂרָאֵל יָמִים וְשָׁנִים. – יהיה בסדר, הוא אמר לה, את יכולה ללכת, אני אדאג שכל חישובי התאריכים בלוח השנה היהודי יהיו על פי הירח. גם מהפיצוי הזה הירח ממש לא התלהבה, והזכירה לקב"ה שהוא עצמו קבע שהתאריכים ייקבעו גם על פי השמש. אז הקב"ה, שעדיין לא היה בשל להודות בחטאו, ניסה למכור לה פיצוי רעוע שלישי. את יודעת מה, ירח, אני אדאג לכך שלא תתביישי בעובדה שאת קטנה, כי החל מרגע זה אדאג לכך שהצדיקים הגדולים בעולם ייקראו "קטן" על שמך – 'יַעֲקֹב הַקָּטָן' (עמוס ז ב), 'שְׁמוּאֵל הַקָּטָן' (אבות ד יט) 'דָּוִד הַקָּטָן' (שמואל א יז יז)... על פיצוי עלוב זה לא טרחה הירח להגיב, והבהירה לקב"ה שתמשיך לכעוס עליו עד שיודה באשמה ויכיר בחטאו כלפיה. שהרי לפני שלב הפיצוי על החטא יש שלב הרבה יותר עמוק והרבה יותר בסיסי – שלב ההודאה בחטא.

וכך הוה: התעקשותה של הירח האירה את הקב"ה בהארה המכוננת של הודאה באשמה ולימדה אותו להכיר בחטאו. חַזְיַהּ דְּלָא קָא מְיָתְבָא דַּעְתָּהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. מאז ועד עצם היום הזה מתוודה הקב"ה בכל ראש חודש על החטא הקדמון שלו. ובכל ראש חודש הוא מקריב קרבן חטאת על החטא הקדמון הזה ככתוב (במדבר כח טו) 'וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה' '- אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׂעִיר זֶה יְהֵא כַּפָּרָה עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ.

פוסטים קשורים

הצג הכול

https://youtu.be/hGlJozpx5xU כשהייתי בן חמש למקרא בן עשר למשנה בן שלוש עשרה למצוות ובן חמש עשרה לתלמוד הייתי משוכנע כי יש זהות מוחלטת בין המשנה והתלמוד המתוארים במסכת אבות, לבין עשרות הכרכים הגדולים ש

https://youtu.be/hGlJozpx5xU When I was Ten Years old, I knew to declaim by heart all of tractate Avot, and I loved to believe to everything that I was declaiming. Specially I loved to believe to the

תהליך הסימבוליזציה נחלק תהליך זה לשני שלבים: א. שלב ההשתלה – השלב שבמהלכו מושתלת משמעות אחרת ( B ) לאובייקט שמשמעותו הליטראלית A. (בדרך כלל נושאת המשמעות הליטראלית אופי