עפיפוני קבלת השבת של עזה / עלמא די 44


קבלת שבת. שעה גדולה של חסד. בשעה כזו מתאוששים תושבי עזה מהלם הצהרים של מלחמת המסגדים. אט אט מתמלא רובע פומבדיתא רוח חיים. משפחות משפחות מהלכות בסמטאותיו. ילדים וילדות מתפזרים בהמוניהם על פני בית העלמין הענק, שהוא המרחב הפתוח ביותר, ועל כן הוא פארק המשחקים היחיד בכל הרובע הענק. ילדות קופצות בחבל. ילדים מעיפים עפיפונים.

גברים בגלביות לבנות פוסעים נינוחים בסמטאות. בשאר ימות השבוע הם מתרוצצים כמו נמלים חרוצות עם שקיות פלסטיק, אבל מחר שבת – לא עובדים בגושדנ –לא צריך להתעורר בחושך. לא צריך למהר. עד העוצר יש עוד למעלה משעתיים ואלוהים גדול. אללה אל אכבר... עד העוצר הם יהיו מהלכים כמו מלכים ברקיע עוזם. נשותיהם היפות תלכנה לצִדם וילדיהם ירוצו לפניהם. עד העוצר הם לא ייבושו ולא ייכלמו. לא ישתוחחו ולא יהמו. רק יהלכו זקופים ונינוחים בגלביות לבנות ויגלגלו חרוזים צבעוניים. כל שוסיהם יהיו למשיסה, ומעל ראשם תנוע מרכבת מלכות ססגונית רתומה לעפיפונים. עפיפוני קבלת השבת של עזה רבים כחול הים. כמו אינסוף זרעונים צבעוניים הם מנווטים ברקיע לקראת כלה. כמו אינסוף ראשנים סומים הם חותרים באפלת השפופרת המהבילה העוטרת עטרת בעלה. לכה דודי לקראת כלה. בכל שעה ושעה חביבה עליך כמו בתולה מהוללה. כמו איילה. בכל שעה ושעה נבנית פומבדיתא על תִּלה. שעת חסד גדולה. רחם צר מאוד.

פוסטים קשורים

הצג הכול

שמים שחורים בקשו עליי רחמים. אל תביאו אותי אל הארץ הכבושה. אל תביאו אותי במבוכה לנוכח מניין גברים בגיל של אבא שלי, המטאטאים רחוב בחושך שלפני השחר, לאורם המסנוור של פרוז'קטורים האחוזים בידיהם של נסי

פעם היינו נסיכים קטנים מפלוגה ב'. שיחקנו בארגז החול הענק הזה שקוראים אותו מדבר סיני. מאור ראשון עד אור אחרון היינו מטפסים על הררי דיונות ונופלים מהן. מעולם לא שאלנו למה אנחנו נופלים. רק רצנו לטפס

יום חמישי לעוצר. הרבה בכי בבתים. בכי של ילדים עצורים וצרחות של תינוקות עצורים וצעקות של אמהות עצורות. אבות עצורים תולים כביסה מפחד שנשותיהם תהיינה נשקפות על ידינו. תולים סדין ומעשנים סיגריה. תולים