סדר-סטנד-אפ

חלק א: ותהי צעקה גדולה בירושלים כי אין בית אשר אין שם מת ------------------------------------------------------------------------ קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה. וביום ההוא יוצבו מאות מחסומים בכל הכניסות לירושלים. אלפי פגזי תאורה יאירו כאור יום את חשכת הלילה, ושומרים לאין מספר יופקדו על רחובות העיר. ביום ההוא, בדיוק בחצי הלילה, יבואו שישה מחבלים דרך מחסום הר הבית הפונה צפונה וכלי משחית ומפץ בידיהם. שם המחבל האחד קצף ושם השני אף והשלישי חֵמָה והרביעי משחית והחמישי משבר והשישי מכלה. ורב המחבלים יבוא דרך מחסום הר הבית המזרחי, פניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש, ושמו ברוך גבריאל. ויבואו שבעת המחבלים עד מחסום הר הבית המרכזי, וכבוד אלהים ירחף מעל המחסום. ויאמר אלהים לברוך גבריאל: "עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתווית x על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה" . ולששת המחבלים האחרים יאמר אלהים: "עברו בעיר אחרי ברוך גבריאל והכו. אל תחוס עינכם ואל תחמלו. זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית, רק על כל אשר x במצחו תפסָחוּ". ויצאו המחבלים מלפני המחסום, ויכו בעיר, וימלאו את החצרות חללים. ותהי צעקה גדולה בירושלים כי אין בית אשר אין שם מת. ויחזקאל בן בוזי הכהן יהיה בין הכתבים והצלמים הרצים בעקבות המחבלים. וירשום יחזקאל את כל מראות הזוועה אשר ראו עיניו, ויצלם אלפי עיניים מבוהלות של עוללים, זקנים ונשים רגע לפני שהם מוכים ומנופצים ומרוטשים. ויהי כי יפליאו המחבלים במכותיהם, וייפול יחזקאל על פניו ויזעק: "אֲהָהּ אלהים הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּשָׁפְכְךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלָים?!", ויאמר אלהים אליו "עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאד מְאד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים"...

אחר הדברים האלה תישא רוח סערה את יחזקאל ותביאהו אל הגולה תל-אביב, וישב בקרב אחיו ואחיותיו הלומי היין היושבים על נהרות בבל וממלאים פיהם שחוק ולשונם שירה בציבור. מסבאות רבות בתל-אביב - כל השולחנות מלאים כי טוב, ומלצריותים רבות מעכסים ביניהם, ובידיהן מגשים עמוסי בשר לבן ויין אדום. וישב יחזקאל משמים בתוכם. כל לילה יערכו לו שולחן סדר במסבאה אחרת, ויפצחו לפניו בשירה בציבור. בעיצומה של השירה ימחא המוזג הראשי כף אל כף, וכל המלצריותים יעמדו מלכת. אז יניח המוזג הראשי כוס ענקית לפני יחזקאל, וימלאנה בשני בקבוקים קטנים של יין אדום מבציר משובח. כל המסובאים יקשיבו לקול פכפוך היין, ויבהו משועשעים ביחזקאל הממלמל "הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵים מִצְוַת כּוֹס רִאשׁוֹנָה שֶׁל אַרְבַּע כּוֹסוֹת". מיד לאחר שישתה את כוס היין כדת וכדין יפתח יחזקאל את מופע הסטנד אפ הלילי שלו ויאמר "אם תרצה ה' אוכיח לכם בדרשותיי הבאות שאלהים לא היתה ולא נבראה". כל המסובאים יתגלגלו מצחוק, ויחזקאל יבדר אותם שעה ארוכה ברצף של דרשות סטנד אפ. במהלך המופע ימזגו לו הרבה יותר מארבע כוסות של יין משובח, לקיים מה שנאמר במסכת פסחים "לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין". בסוף הדרשה האחרונה ירד יחזקאל מהבמה ויתקדם לעבר דלת המסבאה כשהוא מגביה בידו את כוס היין המלאה של אליהו. כשתיפתח הדלת יכריז "שפוך חמתך על הגויים", יקוד קידות פרידה, ולצלילי מחיאות הכפים יחמוק לרחובות תל אביב ויהלך מר בחמת רוחו. "ואתה בן אדם", יאמר לעצמו תוך כדי הליכה מתנדנדת, "ואתה בן אדם שמע את אשר אני מדבר אליך...". רחובות רבים ידבר אל עצמו דברי אלהים חיים, מרחוב לרחוב יגביר תאוצה, ורוח חדשה תישאהו בכנפיה ורגליו תהיינה קלות כאיילות, ועיניו תראינה את שבעת המחבלים, והוא ירדוף אחריהם במהירות מסחררת. בכל הלילות ירדוף אחרי קצף חֵמָה אף משחית משבר מכלה וברוך גבריאל לאורך רחובות תל אביב. בכל הלילות יכלו כוחותיו רגע לפני שיצליח לתפוס אותם. בכל לילה יפול על פניו ברחוב תל אביבי אחר ויזעק: "אֲהָהּ אלהים הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּשָׁפְכְּךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלָים?!". מכל המסבאות המוארות תעלה ותבוא שירה אדירה בציבור. "ששה מי יודע?… אחד עשר מי יודע?... שלושה מי יודע?..." אולי אחד - מי יודע? - ישמע את זעקת יחזקאל, ואולי אחד - מי יודע? - ישמע את קול אלוהינו אלוהינו אלוהינו אלוהינו שבשמים ובארץ - "עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאד מְאד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים "...

חלק ב:למי אתה דורש את דרשותיך המגוחכות?

יחזקאל מתעב את סדרי הסטנד אפ הליליים שלו. "מה לך אצל הגדה של פסח?", הוא שואל את עצמו, "איך בכלל נהפכת להיות בדרן ההגדה של תל-אביב? איך השתרבבת לתוך הסרט הנע של לילות סדר בלתי פוסקים במסבאות תל-אביביות? למי אתה עמל? למי אתה דורש את דרשותיך המגוחכות?"...

יחזקאל אינו עונה על הקושיות הללו. הוא יודע שמתוך בריחה גדולה הסתבך עם העניין הזה, ומתוך השתעבדות לטובות הנאה. מזה ימים רבים שהוא בורח מפני נבואות החורבן המבעבעות בתוכו, ואין הוא ממלא את ייעודו כמוכיח בשער.

כשהגיע לראשונה לתל-אביב היה דבר אלוהיו אליו לאמר: "בן-אדם, צופה נתתיך לבית ישראל, ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני". עוד לפני בנייתם של תאומי עזריאלי נטל על עצמו לצפות במשקפת משוכללת ממגדל שלום, לראות את החרב הבאה על הארץ, לתקוע בשופר ולהזהיר את העם. בין התצפיות קיבל על עצמו להלך ברחובות תל אביב בלבוש שק ואפר ולהכריז: "בעוד ארבעים יום תל אביב נהפכת!". יחזקאל לא היה מסוגל לעמוד בעומס. במקום התצפיות והסיורים היומיים העדיף לדרוש בכל ערב מדרשי גבינות ויין. במקום לנבא נבואות זעם רץ לספר לחבר'ה אגדות מצחיקות.

בכל לילה מוצא יחזקאל מקלט בהגדה של פסח, ומטביע את תסכולו בוודקה ועראק, ובארבע כוסות של יין. בין כוס היין השלישית לכוס הרביעית מצטרף אליו אליהו המביא עמו גביע משלו. גם אליהו הוא נביא מתוסכל היודע שאין לאן להימלט מפני האל המשתולל מאחורי הפרגוד. ביחד הם ממלאים את הגביע ביין אדום העולה על גדותיו, מגביהים את הגביע אל על, ופונים אל אלוהיהם מתוך יאוש: "שפוך חמתך על הגויים אֲשֶׁר לא יְדָעוּךָ. שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם...".

בלילות מבקש יחזקאל מאלוהיו לשפוך את חמתו על הגויים, ובימים מאלץ אותו אלוהיו לשפוך אותה על בני-ישראל, כמו שנאמר: "וָאֶשְׁפּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים", ונאמר: וָאֶשְׁפּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ", ונאמר: "עַתָּה מִקָּרוֹב אֶשְׁפּוֹךְ חֲמָתִי עָלַיִךְ וְכִלֵּיתִי אַפִי בָּךְְ", ונאמר: וְכָלָה אַפִּי וַהֲנִחוֹתִי חֲמָתִי בָּם", ונאמר: "וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם", ונאמר: "אֲנִי יְהׂוָה דִּבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי בְּכַלּוֹתִי חֲמָתִי בָּם", ונאמר: "וְשָׁפַכְתִּי עָלַיִךְ זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי אָפִיחַ עָלָיִךְ", ונאמר: וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהׂוָה שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם".

כבר ביום שהִכה אלוהיו מכה גדולה בירושלים, נפל יחזקאל על פניו וזעק: "אֲהָהּ יְהׂוָה הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּשָׁפְכְּךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלָים?!". אחר כך שלח אותו אלהים לשפוך את חמתו על תל אביב. מאז משוטט יחזקאל ברחובות העיר ללא הפסקה, ואינו מצליח להתחמק מפני נבואות הזעם שאלוהיו שם בפיו.

בלילות הוא מתנחם בארבע כוסות יין מתוק כנגד ארבע לשונות השוקולד של הגאולה. כמו שנאמר: "מנין לארבע כוסות? - כנגד ארבע לשונות של גאולה: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדלִים; וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם ".

בימים, לעומת זאת, נאלץ יחזקאל להסב את ארבע לשונות השוקולד המתוקות, לארבע לשונות מרות של פורענות: "חַי אָנִי נְאֻם אלהים אִם לא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטויָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֱמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצוֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים".

יחזקאל הוא לא רק נביא וכהן אלא גם אחד העם ותלמיד חכם, והוא יודע שנבואותיו הן מדרשים ציניים על נבואות הגאולה של משה. לא כנגד פרעה ועמו מכוונת היד החזקה והזרוע הנטויה אלא כנגד עם ישראל ומנהיגיו.

קהל המסובאים לא יודע שמתוך כאב בורח יחזקאל אל אגדותיו המצחיקות, ומתוך פחד מפני נבואותיו הזועמות. יחזקאל בן בוזי אינו נאיבי כמו יונה בן אמיתי. הוא לא יחמוק בחשאי לנמל יפו, לא ייכנס לספינת אשליות המפליגה תרשישה, ולא יקווה להיסתר שם מפני איזה אל רחום וחנון.

אלוהי יחזקאל איננו רחום ואיננו חנון, ויחזקאל איננו תמים עד כדי כך. הוא יודע היטב שאלוהיו לא יניח לו לברוח רחוק, והוא נאלץ להסתפק בבריחות קיקיוניות אל לילות הסדר של מסבאות תל-אביב.