מעין שמונה עשרה בהשראת שיבולי הלקט והמרן

ספר שבולי הלקט ענין תפילה סימן יח [1]

דין שמונה עשרה ברכות על הסדר ודין שלש פסיעות.

.. תנו רבנן מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו להם לישראל תפלה על הסדר, ושמעינן מהכא שאם לא אמרן על הסדר לא יצא. ותניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. מצאתי אגדה: מאי על הסדר? - זה סדר עולם. שכך מצינו שמונה עשרה ברכות של תפלה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו. כיון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום ותיקנום כסדרן:

א. כשניצול אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי מגן אברהם

ב. כשנעקד יצחק אבינו על גבי המזבח ונעשה דשן, והיה אפרו מושלך על הר המוריה, מיד הביא עליו הקדוש ברוך הוא טל והחיה אותו. לפיכך אמר דוד 'כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו' - כטל שהחיה בו יצחק אבינו. מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי מחיה המתים.

ג. כשבא יעקב אבינו ופגע בשערי שמים והקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי האל הקדוש.

ד. כשבא פרעה להמליך את יוסף על מצרים בדקו אם היה יודע בשבעים לשון. בא גבריאל ולמדו שבעים לשון. מיד פתחו מלאכי השרת פיהם ואמרו ברוך אתה יי חונן הדעת.

ה. כשעשה ראובן מעשה בלהה פילגש אביו נקנסה עליו מיתה, מיד חזר בתשובה דכתיב 'וישב ראובן אל הבור' אמר ר' יוחנן שחזר בתשובה וחיה. דכתיב יחי ראובן ואל ימות וגו'. מיד פתחו מלאכי השרת פיהם ואמרו ברוך אתה יי הרוצה בתשובה.

ו. כשעשה יהודה מעשה תמר ואמר הוציאוה ותשרף שלחה לו הכר נא מיד הודה ואמר צדקה ממני ונסלח לו על אותו עוון. מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי חנון המרבה לסלוח.

ז. כשמררו המצריים את חיי אבותינו אמר הקדוש ברוך הוא לישראל וגאלתי אתכם מיד פתחו מלאכי השרת את פיהם ואמרו ברוך אתה יי גואל ישראל.

ח. כשנצטער אברהם צער מילה בא רפאל ורפאו. מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי רופא חולים.

ט. כשזרע יצחק אבינו ומצא מאה שערים מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי מברך השנים.

י. כשבא יעקב אבינו במצרים וראה יוסף ושמעון ונתקבצו הוא ובניו כלם כאחד מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי מקבץ נדחי עמו ישראל.

יא. כשנִתנה תורה לישראל ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי אוהב צדקה ומשפט.

יב. כשטבעו המצרים בים סוף פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי שובר אויבים ומכניע זדים

יג. כשאמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו 'ויוסף ישית ידו על עיניך' שמח ובטח על דברו של מקום, ובשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם ובא יוסף ונתן שתי ידיו על עיניו ונשקו ובכה עליו מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי משען ומבטח לצדיקים.

יד. כשבנה שלמה את בית המקדש מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי בונה ירושלים.

טו. כשנושעו ישראל ועברו בים סוף ואמרו שירה 'ויושע ה'' פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי מצמיח קרן ישועה.

טז. כשנאנחו ישראל וזעקו לאל ושמע זעקתם, כמו שנאמר 'ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי שומע תפלה.

יז. כשעשו ישראל המשכן וירדה שכינה ושכן בו בין שני הכרובים מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי המחזיר ברחמיו מהרה שכינתו לציון.

יח. כשהכניס שלמה הארון לפני ולפנים ואמר "ה' אלהים אל תשב פני משיחך וגו'", ונתן הודאה ושבח למקום ואמר "ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וגו'", מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי הטוב שמך ולך נאה להודות.

יט כשנכנסו ישראל לארץ ונתקיים עליהם המקרא דכתיב 'ונתתי שלום בארץ' מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך עושה השלום.

לפיכך כשבאו אנשי כנסת הגדולה תקנו בחכמתם כסדר הזה. מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך חכם הרזים שנתן חכמה ליראיו שהם בני גוי גדול כמו שאמר להם משה ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו.

בית יוסף אורח חיים סימן קיב[2]

זה סדר עולם שכך מצינו י"ח ברכות של תפילה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו כיון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום ותקנום כסדרן:

כשניצל אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו מגן אברהם.

כשנעקד יצחק אמרו מחיה המתים.

כשבא יעקב ופגע בשערי רחמים והקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא אמרו האל הקדוש.

כשלימד גבריאל את יוסף שבעים לשון אמרו חונן הדעת.

כשעשה ראובן מעשה בלהה ונקנסה עליו מיתה ושב בתשובה וחיה דכתיב (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות אמרו הרוצה בתשובה.

כשעשה יהודה מעשה תמר ואמר (בראשית לח כד) הוציאוה ותשרף ואמר (שם כו) צדקה ממני ונסלח לו אותו עון אמרו חנון המרבה לסלוח.

כשאמר הקדוש ברוך הוא במצרים לישראל (שמות ו ו) וגאלתי אתכם אמרו גואל ישראל.

כשריפא רפאל את אברהם אמרו רופא חולים.

כשזרע יצחק ומצא מאה שערים אמרו מברך השנים.

כשבא יעקב למצרים ונתקבצו השבטים עם יוסף אמרו מקבץ נדחי עמו ישראל.

כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות כא א) ואלה המשפטים אמרו מלך אוהב צדקה ומשפט. כשטבעו המצרים בים סוף אמרו שובר אויבים ומכניע זדים.

כשאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב (בראשית מו ד) ויוסף ישית ידו על עיניך ובטח על דברו ואחר כך נתקיים אמרו משען ומבטח לצדיקים.

כשבנה שלמה בית המקדש אמר בונה ירושלים.

כשעברו ישראל בים סוף ואמרו שירה אמרו מצמיח קרן ישועה.

כשנאנחו ישראל ויזעקו ושמע יי' נאקתם כדכתיב (שמות ב כד) וישמע אלהים את נאקתם אמרו שומע תפילה.

כשירדה שכינה במשכן אמרו המחזיר שכינתו.

כשהכניס שלמה הארון לפני ולפנים ונענה נתן הודאה ושבח אמרו הטוב שמך ולך נאה להודות. כשנכנסו ישראל לארץ ונתקיים להם (ויקרא כו ו) ונתתי שלום בארץ אמרו המברך את עמו ישראל בשלום ע"כ.

א "כשניצול אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה ה' מגן אברהם"

א1 בשעה שירד אברהם לתוך כבשן האש היו מלאכי השרת מריבין זה עם זה, זה אומר אני יורד ומצילו, וזה אומר אני יורד ומצילו, מיכאל אומר אני יורד, וגבריאל אומר אני יורד. אמר להן הקדוש ברוך הוא למלאכים אין זו שלכם אלא אני יורד בכבודי ומצילו שנאמר (בראשית טו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית טו ז) (תנחומא תצוה יב)

א 2 "וימת הרן על פני תרח אביו" ר' חיא בר ברה דרב אדא דיפו (אמר) תרח עושה צלמים היה פעם אחת יצא למקום הושיב את אברם למכור במקומו. היה בא בן אדם מבקש לקנות והיה אומר לו בן כמה שנים אתה? והיה אומר לו בן חמישים או שישים והיה אומר לו אוי לו לאדם ההוא שהוא בן שישים ומבקש להשתחוות לבן יום והיה מתבייש והולך לו. פעם אחת באה אישה אחת נושאת פנכת סולת אחת אמרה לו הא לך הקרב לפניהם. קם לקח מקל ושבר את כל הפסילים ושם המקל ביד הגדול מביניהם כיוון שבא אביו אמר לו מי עשה להם כזאת? אמר לו מה נכפור ממך, באה אישה אחת נושאת פנכת סלת אחת ואמרה לי הא לך הקרב לפניהם הקרבתי לפניהם היה זה אומר אני אוכל ראשון וזה אומר אני אוכל ראשון קם זה הגדול מביניהם לקח מקל ושברם אמר לו מה אתה משטה בי, ויודעים הם? אמר לו ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר לקחו ומסרו לנמרוד. אמר לו נשתחווה לאש אמר לו אברהם ונשתחווה למים שמכבים אש, אמר לו נמרד נשתחווה למים אמר לו אם כן נשתחווה לענן שטוען מים אמר לו נשתחווה לענן אמר לו אם כן נשתחווה לרוח שמפזר ענן אמר לו נשתחווה לרוח אמר לו נשתחווה לאדם שסובל רוח אמר לו מילים אתה מספר אני אינני משתחווה אלא לאש הרי אני משליכך לתוכו ויבוא האלוהים שאתה משתחווה לו ויצילך ממנו. היה שם הרן עומד מתלבט אמר: מה נפשך אם מנצח אברהם אני אומר של אברהם אני, ואם מנצח נמרד אני אומר של נמרוד אני. כיוון שירד אברהם לכבשן האש וניצל אמרו לו: של מי אתה? אמר להם של אברהם אני נטלוהו והשליכוהו לאש ונצרבו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו הוא שכתוב "וימת הרן על פני תרח אביו" ( בראשית רבה,פרשת נח, לח תרגום:ורד טוהר)

א3 (שנת 1910) ויהי בשבוע הששי בשנה השביעית בו ויאמר אברם אל תרח אביו, ויאמר אבי, ויאמר הנני בני. ויאמר: מה בצע ומה תועלת מכל האלילים האלה אשר תשתחוה להם, הלא אין רוח בקרבם, כי אם קללת אלהים ותעתועי לב הם אשר אתם עובדים. עבדו את אלהי השמים, הנותן גשם והמוריד טל על האדמה, והעושה כל על הארץ, ובורא את הכל בדברו ונפש כל חי על פניו. מדוע תעבדו את אשר אין רוח בקרבם, כי מעשה ידי חרש המה, ועל כתף תשאו אותם. לא לעזר ולא להועיל, כי לבושת ולחרפה המה לעושיהם, ולעובדיהם מעשה תעתועים, אל תעבדו אותם. ויאמר אליו אביו: ידעתי בני ידעתי גם אני, אבל מה אעשה למשפחתי כי תתנני לעבוד אותם. אם אגלה להם האמת והרגוני, כי נפשם דבקה בם לעבדם ולברכם, החשה בני פן ימיתוך. ויגד את הדברים האלה אל שני אחיו ויחר אפם בו וידום.

)שנת 1925) וביובל הארבעים בשבוע השני בשנה השביעית בו לקח אברם אשה ושמה שרי בת אביו ותהי לו לאשה. הרן אחיו לקח לו אשה בשנה השלישית לשבוע השלישי, ותלד לו בן בשנה השביעית ליובל ההוא, ויקרא את שמו לוט וגם נחור אחיו לקח לו אשה.

)שנת 1937) ויהי בשנת השישים לחיי אברם, היא השנה הרביעית לשבוע הרביעי, ויקם אברם לילה וישרוף את בית האלילים וכל אשר בו, ולא נודע לאיש דבר ויקומו בלילה להציל את האלילים ממאכולת האש. וימהר הרן ויבוא להצילם, ותלהט בו הלהבה, וישרף באש וימות באור כשדים על פני תרח אביו, ויקברו אתו באור כשדים. (ספר היובלים יב א-יד)

ב כשנעקד יצחק אבינו על גבי המזבח ונעשה דשן והיה אפרו מושלך על הר המוריה, מיד הביא עליו הקב"ה טל והחיה אותו, לפיכך אמר דוד (תהלים קלג ג) "כְּטַל־חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל־הַרְרֵי צִיּוֹן"[3] - כטל שהחיה בו יצחק אבינו . מייד פתחו מלאכי השרת ואמרו "ברוך אתה יי מחיה המתים "

ב1 וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם לְהַשְׁחִיתָהּ וּכְהַשְׁחִית רָאָה יהוה וַיִּנָּחֶם עַל־הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יהוה עֹמֵד עִם־גֹּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי (דברי הימים א כא טו) –

"וּכְהַשְׁחִית רָאָה יהוה וַיִּנָּחֶם עַל־הָרָעָה" מאי ראה? אמר רב: ראה יעקב אבינו, דכתיב (בראשית לב ב-ג) "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ־בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה. ושמואל אמר: אפרו של יצחק ראה שנאמר (בראשית כב ז-ח) "וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה־לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי

מהרש"א: אפרו של יצחק כו'. היינו אפר אותו השה שבא תחת אפרו של יצחק כדכתיב אלהים יראה לו השה או אפרו של יצחק לפי מחשבת אברהם כי באותו גורן העלה אברהם את יצחק וכפירש"י בד"ה כי הוא מבואר שבזכות העקידה נאמר לאברהם כי ברך אברכך וגו' וכחול אשר על שפת וגו' ובימי דוד ושלמה נתקיימה כדכתיב יהודה וישראל רבים וגו' ומלאך המשחית בא למעטם אז מברכה זו ואמר שראה ה' להבטחה זו וינחם (בבלי ברכות סב ב)

ב2 משנה: סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נותן בראשו...

גמרא: ... ולמה נותנין אפר מקלה גבי תיבה? אמר רבי יהודה בן פזי: כלומר עמו אנכי בצרה, ריש לקיש אמר: בכל צרתם לו צר. אמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דיהבי אפר מקלה על גבי תיבה - מזדעזע לי כוליה גופאי. ולמה נותנין אפר בראש כל אחד ואחד? פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא. חד אמר: הרי אנו חשובין לפניך כאפר, וחד אמר: כדי שיזכור לנו אפרו של יצחק. (בבלי תענית טז א)

ב3 רבי יודן בי רבי מנשה ור' שמואל בר נחמן חד אמר כדי להזכיר זכותו של אברהם וחורנה אמר כדי להזכיר זכותו של יצחק מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של אברהם בין עפר בין אפר על שם [בראשית יח כז] ואנכי עפר ואפר מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של יצחק ובלבד אפר רואין אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח. (ירושלמי תענית פרק ב הלכה א)

ב4 בשלמא בית מינכרא צורתו, אלא מזבח מנא ידעי (איך ידעו בוני המקדש השני את מיקומו וצורתו של המזבח)? –

אמר רבי אלעזר: ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו.

ור' יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום.

ור' שמואל בר נחמני אמר: מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, משם הריחו ריח אברים.

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית (בבלי זבחים סב א)

ב5 ... עם כשהוא שוחט ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם, למה ב' פעמים? - שהיה ממהר והולך לשחטו,

ויאמר אל תשלח ידך אל הנער, א"ל מי אתה א"ל מלאך, א"ל כשאמר לי קח נא את בנך הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר לי ועכשיו אם הוא מבקש הוא יאמר לי, מיד ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית שלא רצה לקבל מן הראשון.

באותה שעה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים אדם מנסה לחברו שאינו יודע מה בלבו, אבל אתה שאתה יודע מה הלבבות והכליות יועצות אתה צריך לעשות בי כן?!, א"ל כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, מיד פתח הקדוש ברוך הוא את הרקיע ואת הערפל ויאמר בי נשבעתי נאם ה',

א"ל אתה נשבעת ואני נשבעתי שלא ארד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך, א"ל אמור:

לא כך אמרת לי ספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך א"ל הן, א"ל ממי?, א"ל מיצחק, א"ל כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, עכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה, וכבשתי את יצרי ולא השבתיך כך כשיהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה תהא נזכר להן עקדתו של יצחק ותחשב לפניך כאלו אפרו צבור על גבי המזבח ותסלח להן ותפדם מצרתן (מדרש תנחומא וירא סימן כג)

ב6 יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֵינוּ, וּבְכֵן בְּרוֹב רַחֲמֶיךָ תִּזְכּוֹר לָנוּ עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ בֶּן אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּאִלּוּ אֶפְרוֹ צָבוּר וּמֻנָּח עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְתַבִּיט בְּאֶפְרוֹ לְרַחֵם עָלֵינוּ, וּלְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל־גְּזֵירוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וּתְזַכֵּנוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְתַצִּילֵנוּ מִיֵּצֶר הָרָע וּמִכָּל חֵטְא וְעָוֹן, וְתַאֲרִיךְ יָמֵינוּ בַּטּוֹב וּשְׁנוֹתֵינוּ בַּנְּעִימִים:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסֶֽךָ, וְיִּגֹּלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין (מתוך סדור תפילה עקידה וחידוש קרבנות תפילת שחרית)

ג כשבא יעקב אבינו ופגע בשערי שמים והקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי האל הקדוש

ג1 וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי־בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: (יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: (יג) וְהִנֵּה יהוה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יהוה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל־ מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ: (טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יהוה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם (בראשית כח י-יז)

ג2 רש"י: ויפגע במקום - לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה שנאמר בו (לעיל כב ד) וירא את המקום מרחוק:

ויפגע - כמו (יהושע טז ז) ופגע ביריחו, (שם יט יא) ופגע בדבשת. ורבותינו פירשו לשון תפלה כמו (ירמיה ז טז) ואל תפגע בי, ולמדנו שתקן תפלת ערבית. ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך שקפצה לו הארץ, כמו שמפורש (בחולין צא ב) בפרק גיד הנשה.

ג3 כְתִיב "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה", וּכְתִיב (שם שם) "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" - כִּי מָטָא לְחָרָן אָמַר: אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתַי, וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? כַּד יָהֵב דַּעְתֵּיהּ לְמֵיהֲדַר, קָפְצָה לֵיהּ אַרְעָא, מִיָּד - "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם".

כַּד צַלֵּי בָּעָא לְמֵיהֲדַר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה? מִיָּד - "בָּא הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית כח יא). כְּתִיב (שם) "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם" (שם שם). וּכְתִיב, (בראשית כח) "וַיִקַּח אֶת הָאֶבֶן". אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מְלַמֵּד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כָּל אוֹתָן אֲבָנִים לְמָקוֹם אֶחָד, וְכָל אַחַת וְאַחַת אוֹמֶרֶת, עָלַי יָנִיחַ צַדִּיק זֶה רֹאשׁוֹ. תָּנָא, וְכֻלָּן נִבְלְעוּ בְּאַחַת.

(שם) "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה". תָּנָא: כַּמָּה רָחְבּוֹ שֶׁל סֻלָּם? - שְׁמוֹנַת אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת, דִּכְתִיב, (שם) "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ". "עֹלִים" - שְׁנַיִם. "וְיֹרְדִים" - שְׁנַיִם. וְכִי פָּגְעוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי - הֲווּ לְהוּ אַרְבַּע. וּכְתִיב בֵּיהּ בַּמַּלְאָךָ, (דניאל י ו) "וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ", וּגְמִירִי דְּתַרְשִׁישׁ' – [תְּרֵי אַלְפֵי פַּרְסֵי הֲווּ.

תָּנָא: עוֹלִים וּמִסְתַּכְּלִים בִּדְיוֹקְנוֹ שֶׁל מַעְלָה, וְיוֹרְדִים וּמִסְתַּכְּלִים בִּדְיוֹקְנוֹ שֶׁל מַטָּה, וּבָעוּ לִסְכּוּנֵיהּ. מִיָּד - (בראשית כח) "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" - אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב, אִי אֶפְשָׁר לְאוֹמְרוֹ, כְּאָדָם שֶׁמֵּנִיף עַל בְּנוֹ. (בבלי חולין צא ב)

ג4. קדושה בחזרת הש"ץ:

נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם. כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ:

וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:

קו"ח - קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:

חזן - לְעֻמָתָם בָּרוּךְ יֹאמֵרוּ:

קו"ח - בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ:

חזן - וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:

קו"ח - יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם. אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר. הַלְלוּיָהּ:

לחזן - לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶךָ וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ. וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

ג5. בִּשְׁנַת־מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת־אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת־הַהֵיכָל: שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף: וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יהוה צְבָאוֹת מְלֹא כָל־הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן (ישעיה ו א-ג)

וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד־יהוה מִמְּקוֹמוֹ: וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל־אֲחוֹתָהּ וְקוֹל הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל: וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי וַתִּקָּחֵנִי ... (יחזקאל ג יב-יד)

ד כשבא פרעה להמליך את יוסף על מצרים בדקו אם היה יודע בשבעים לשון. בא גבריאל ולמדו שבעים לשון מיד פתחו מלאכי השרת פיהם ואמרו ברוך אתה יי חונן הדעת.

אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף (בראשית מא מד) 'וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ', אָמְרוּ לוֹ אִצְטַגְנִינָיו: עֶבֶד שֶׁלְּקָחוֹ רַבּוֹ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף, תַּמְשִׁילֵהוּ עָלֵינוּ?! אָמַר לָהֶן: גִּנּוּנֵי מַלְכוּת אֲנִי רוֹאֶה בּוֹ.

אָמְרוּ לֵיהּ: אִם כֵּן יְהֵא יוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן.

בָּא גַּבְרִיאֵל וְלִמְּדוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, לָא הֲוָה קָא גָּמִיר,

הוֹסִיף לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - וְלָמַד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פא ו) 'עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ, בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע'.

לְצַפְרָא, כָּל לִישְׁנָא דְּאִשְׁתָּעֵי פַּרְעֹה בַּהֲדֵיהּ אַהֲדַר לֵיהּ אִיהוּ,

לְסוֹף הֲוָה קָא מִשְׁתָּעֵי יוֹסֵף בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְלָא הֲוָה פַּרְעֹה יָדַע מַאי הֲוָה קָאָמַר,

אָמַר לֵיהּ: אַגְמְרָן!

אַגְמְרֵיהּ, וְלָא הֲוָה קָא גָּמִיר.

אָמַר לֵיהּ: אִשְׁתַּבַּע לִי דְּלָא מְגַלִית.

אִשְׁתַּבַּע לֵיהּ.

כִּי קָאָמַר לֵיהּ יוֹסֵף (בראשית נ ה) 'אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר', אָמַר לֵיהּ: זִיל אִיתְּשִׁיל אַשְׁבוּעָתָךְ.

אָמַר לֵיהּ: אִיתְּשִׁיל נַמִי אַדִּידָךְ,

וְאַף עַל גַּב דְּלָא נִיחָא לֵיהּ, אָמַר לֵיהּ (בראשית נ ו) 'עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךְ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ'

(סוטה לו ב)

ה כשעשה ראובן מעשה בלהה פילגש אביו נקנסה עליו מיתה מיד חזר בתשובה דכתיב וישב ראובן אל הבור אמר ר' יוחנן שחזר בתשובה וחיה דכתיב (דברים לג ו) 'יחי ראובן ואל ימות'. מיד פתחו מלאכי השרת פיהם ואמרו ברוך אתה יי הרוצה בתשובה.

ו כשעשה יהודה מעשה תמר ואמר (בראשית לח כד) 'הוציאוה ותשרף', שלחה לו (שם כו) 'הכר נא' - מיד הודה ואמר 'צדקה ממני' ונסלח לו על אותו עון. מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי חנון המרבה לסלוח.

ה+ו1 וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת־ בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל (בראשית לה כב)

ה+ו2 וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ: וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל־דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי־גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא־נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה: וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ: וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל־הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה־נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה־תִּתֶּן־לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי־עִזִּים מִן־הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם־תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ: וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן־לָּךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן־לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ...(כד) וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף: הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל־חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר־אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר־נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה: וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי־עַל־כֵּן לֹא־נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא־יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ (בראשית לח יג-כו)

ה+ו3 יְחִי רְאוּבֵן וְאַל־יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יהוה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל־עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה (דברים לג ו-ז)

ה+ו4 ... יהודה הודה ולא בוש, מה היה סופו? נחל חיי העולם הבא; ראובן הודה ולא בוש, מה היה סופו? נחל חיי העולם הבא. ומה שכרן? מה שכרן? כדקא אמרינן! אלא מה שכרן בעולם הזה? להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם.

בשלמא ביהודה אשכחן דאודי, דכתיב: ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, אלא ראובן מנלן דאודי? דא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן, מאי דכתיב: יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה? כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר לפניו: רבש"ע, מי גרם לראובן שהודה? יהודה, וזאת ליהודה? מיד שמע ה' קול יהודה! על איבריה לשפא; ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא, ואל עמו תביאנו; ולא הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי רבנן, ידיו רב לו; לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא, ועזר מצריו תהיה

רש"י: יחי ראובן וזאת ליהודה - אין לך בברכת כל השבטים מתחלת וזאת חוץ מזו.

מי גרם לראובן שיודה - במעשה יצועי אביו.

יהודה - שהודה במעשה תמר וכן היה מסורת בידיהם ומדרש אגדה דר' תנחומא כשאמר יהודה צדקה ממני עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי ועכשיו יחי ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי וזאת ליהודה שהוא מתגלגל (בבלי סוטה ז ב)

ז. כשמררו המצריים את חיי אבותינו אמר הקדוש ברוך הוא לישראל (שמות ו ו) 'וגאלתי אתכם''. מיד פתחו מלאכי השרת את פיהם ואמרו 'ברוך אתה יי גואל ישראל'.

ז1 וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יהוה: וָאֵרָא אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יהוה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר־גָּרוּ בָהּ: וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת־נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת־בְּרִיתִי: לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲנִי יהוה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יהוה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל־מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה (שמות ו ב-ט)

ז2 מתני' ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין...

גמ'... מניין לארבעה כוסות? - רבי יוחנן בשם רבי בנייה: כנגד ארבע גאולות (שמות ו ו-ז)

"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲנִי יהוה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם... (ירושלמי פסחים י א)

ז3 אמר רבי יהושע בן לוי: מהיכן קבעו חכמים ארבע כוסות בלילי פסח? כנגד ארבע כוסות של כוס התרעלה שהקב"ה משקה את העובדי אלילים... וכנגדן משקה הקדוש ברוך הוא לישראל ארבע כוסות של ישועות לעתיד לבא שנאמר ה' מנת חלקי וכוסי, דשנת בשמן ראשי כוסי רויה, כוס ישועות אשא כוס ישועה אין כתיב כאן אלא כוס ישועות אחד לימות המשיח ואחד לימות גוג ומגוג, רבי הונא בשם רבי בנייה אמר: כנגד ארבע לשונות גאולה שנאמר במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (ילקוט שמעוני ירמיהו רמז שז)

ח. כשנצטער אברהם צער מילה בא רפאל ורפאו מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי רופא חולים.

ח1 'וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו' (בראשית יח ב) - מעיקרא אתו קמו עליה, כי חזיוהו דהוה ליה צערא, אמרו: לאו אורח ארעא למיקם הכא. מאן נינהו שלשה אנשים - מיכאל וגבריאל ורפאל. מיכאל - שבא לבשר את שרה, רפאל - שבא לרפא את אברהם, גבריאל - אזל למהפכיה לסדום (בבלי בבא מציעא פו ב)

ח2 וַיהוה בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד א) - מאי 'בַּכֹּל'? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת; רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת; אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם ובכל שמה; ר"א המודעי אומר: איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו; רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם - תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה" (בבלי בבא בתרא טז ב)

ט. כשזרע יצחק אבינו ומצא מאה שערים מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי מברך השנים.

ט1. וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יהוה (בראשית כו יב)

י. כשבא יעקב אבינו במצרים וראה יוסף ושמעון ונתקבצו הוא ובניו כלם כאחד מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי מקבץ נדחי עמו ישראל.

י1. וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (בראשית לז א)

י2. וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת־טַפָּם וְאֶת־נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר־שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ: וַיִּקְחוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם וְאֶת־רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל־זַרְעוֹ אִתּוֹ: בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל־זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה (בראשית מו ה-ז)

י3. וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת־אָבִיו וְאֶת־אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה: וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת־אָבִיו וְאֶת־אֶחָיו וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף (בראשית מז יא-יב)

י4. וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד (בראשית מז כז)

י5. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם: וַיָּקָם מֶלֶךְ־חָדָשׁ עַל־מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף: וַיֹּאמֶר אֶל־עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ (שמות א ז-ט)

יא. כשנִתנה תורה לישראל ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי אוהב צדקה ומשפט.

יב כשטבעו המצרים בים סוף פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי שובר אויבים ומכניע זדים

יב1 'וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה' (מלכים א כב לו)[4]- אמר רבי אחא בר חנינא: 'וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה ' (משלי יא י) - באבוד אחאב בן עמרי רנה.

ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתן של רשעים? הכתיב (דברי הימים ב כ כא) 'בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַיהוה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ'[5], ואמר רבי יונתן: מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב - לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (שמות יד כ) 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה', באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר להן הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני? - אמר רבי יוסי בר חנינא: הוא אינו שש אבל אחרים משיש. (סנהדרין לט ב)[6]

יג. כשאמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו 'ויוסף ישית ידו על עיניך' שמח ובטח על דברו של מקום, ובשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם ובא יוסף ונתן שתי ידיו על עיניו ונשקו ובכה עליו מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי משען ומבטח לצדיקים.

יג1 חוזרים אל "בני ישראל תופסים אמריקה במצרים". חוזרים אל מקבץ נדחי ישראל במצרים. הצדיקים מקבלים תנאים טובים במצרים וזה מה שהכי חשוב... (לפתח)

יד. כשבנה שלמה את בית המקדש מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי בונה ירושלים.

יד1 אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש, הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב - שלא הסריחו, והמטיב - שניתנו לקבורה. (בבלי ברכות מח ב)

יד2 ... רַחֶם נָא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְֹרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו... וְהַרְאֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן עִירֶךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם. אָמֵן (קטעים מברכת המזון)

יד3 אמר רבה א"ר יוחנן: לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא, ירושלים של עולם הזה - כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא - אין עולין אלא המזומנין לה.

ואמר רבה א"ר יוחנן: עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.

אמר שמואל בר נחמני א"ר יונתן+: ג' נקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא, ואלו הן: צדיקים, ומשיח, וירושלים. צדיקים, הא דאמרן. משיח, דכתיב: וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. ירושלים, דכתיב: סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שמה אל תקרי שמה אלא שמה.

א"ר אלעזר: עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש, כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו.

ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא להגביה את ירושלים ג' פרסאות למעלה, שנאמר: וראמה וישבה תחתיה, מאי תחתיה? כתחתיה. וממאי דהאי תחתיה תלתא פרסי הויא?

אמר רבה, אמר לי ההוא סבא: לדידי חזי לי ירושלים קמייתא, ותלתא פרסי הויא. ושמא תאמר: יש צער לעלות? ת"ל: מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם. אמר רב פפא, ש"מ: האי עיבא - תלתא פרסי מידלי.

אמר רבי חנינא בר פפא: בקש הקדוש ברוך הוא לתת את ירושלים במדה, שנאמר: ואומר אנה אתה הולך ויאמר אלי למוד את ירושלים לראות כמה רחבה וכמה ארכה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הרבה כרכים בראת בעולמך של אומות העולם - ולא נתת מדת ארכן ומדת רחבן, ירושלים ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה וצדיקים בתוכה - אתה נותן בה מדה! מיד: ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרוב אדם ובהמה בתוכה.

אמר ריש לקיש: עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלם אלף טפף גינואות, אלף קפל מגדלים, אלף ליצוי בירניות, אלף ושני שילה טוטפראות, וכל אחת ואחת הויא כצפורי בשלוותה. תניא, א"ר יוסי: אני ראיתי צפורי בשלוותה, והיו בה מאה ושמונים אלף שווקים של מוכרי ציקי קדירה. (בבלי בבא בתרא עה ב)

יד4 הֲלֹא כָּתוּב שֶׁלְּאַבְרָהָם הָיוּ שְׁנֵי בָּנִים, הָאֶחָד מִן הָאָמָה וְהַשֵּׁנִי מֵהָאִשָּׁה הַחָפְשִׁיָּה. אַךְ בֵּן הָאָמָה נוֹלַד לְפִי הַבָּשָׂר, וְאִילוּ בֵּן הַחָפְשִׁיָּה עַל־פִּי הַהַבְטָחָה. הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵם מָשָׁל לִשְׁתֵּי הַבְּרִיתוֹת - הָאַחַת מֵהַר סִינַי, הַיּוֹלֶדֶת לְעַבְדוּת, וְהִיא הָגָר. הָגָר מְסַמֶּלֶת אֶת הַר סִינַי שֶׁבַּעֲרָב וּמַקְבִּילָה לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל יָמֵינוּ, כִּי הִיא בְּעַבְדוּת עִם בָּנֶיהָ. אֲבָל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה בַּת חוֹרִין הִיא, וְהִיא אֵם לָנוּ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: "רָנִי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא־חָלָה, כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה" וְאַתֶּם, אַחַי, אַתֶּם בְּנֵי הַהַבְטָחָה כְּיִצְחָק, וּכְשֵׁם שֶׁאָז רָדַף הַבֵּן שֶׁנּוֹלָד לְפִי הַבָּשָׂר אֶת הַבֵּן שֶׁנּוֹלָד לְפִי הָרוּחַ, כֵּן גַּם עַכְשָׁו. אֲבָל מָה אוֹמֵר הַכָּתוּב? "גָּרֵשׁ הָאָמָה וְאֶת־בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֵּן־הָאָמָה עִם־בֵּן הַחָפְשִׁיָּה" לְפִיכָךְ, אַחַי, אֵין אָנוּ בְּנֵי הָאָמָה, אֶלָּא בְּנֵי הַחָפְשִׁיָּה. (פאולוס אל הגלטים פרק ד 22-31)

יד5 הֵן לֹא בָּאתֶם אֶל הַר מוּחָשִׁי וּבוֹעֵר בָּאֵשׁ, וְלֹא אֶל אֲפֵלָה וְחֹשֶׁךְ וּסְעָרָה, וְלֹא לְקוֹל שׁוֹפָר וּלְקוֹל דְּבָרִים אֲשֶׁר שׁוֹמְעָיו בִּקְשׁוּ שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְדַבֵּר עִמָּם, כִּי לֹא יָכְלוּ לָשֵׂאת אֶת מַה שֶּׁצֻּוָּה "גַּם אִם בְּהֵמָה תִּגַּע בָּהָר סָקוֹל תִּסָּקֵל", וְהַמַּרְאֶה הָיָה נוֹרָא מְאֹד עַד כִּי מֹשֶׁה אָמַר, "יָרֵא אֲנִי וְחָרֵד". אַתֶּם בָּאתֶם אֶל הַר צִיּוֹן וְאֶל עִיר אֱלֹהִים חַיִּים, אֶל יְרוּשָׁלַיִם הַשְּׁמֵימִית וְאֶל רִבְבוֹת הַמַּלְאָכִים, אֶל עֲצֶרֶת, אֶל קְהִלַּת הַבְּכוֹרִים הַכְּתוּבִים בַּשָּׁמַיִם, אֶל אֱלֹהִים שׁוֹפֵט הַכֹּל, אֶל רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁנַּעֲשׂוּ מֻשְׁלָמִים, אֶל יֵשׁוּעַ מְתַוֵּךְ הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה וְאֶל דַּם הַהַזָּיָה הַמֵּיטִיב דַּבֵּר מִדַּם הֶבֶל. (אגרת אל העברים יב 18-24)

יד6 אֶל מַלְאַךְ קְהִלַּת פִילָדֶלְפִיָה כְּתֹב:אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ, הָאֲמִתִּי, אֲשֶׁר לוֹ מַפְתֵּחַ דָּוִד... אֲנִי בָּא מַהֵר. הַחֲזֵק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ, כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יִקַּח אֶת הָעֲטֶרֶת שֶׁלְּךָ. הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶעֱשֵׂהוּ עַמּוּד בְּהֵיכַל אֱלֹהַי וְלֹא יֵצֵא עוֹד הַחוּצָה. וְאֶכְתֹּב עָלָיו אֶת שֵׁם אֱלֹהַי וְאֶת שֵׁם עִיר אֱלֹהַי, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, הַיּוֹרֶדֶת מִשָּׁמַיִם מֵאֵת אֱלֹהַי, וְאֶת שְׁמִי הֶחָדָשׁ (אפוקליפסה ג 7-12)

יד7 רָאִיתִי שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה, כִּי הַשָּׁמַיִם הָרִאשׁוֹנִים וְהָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה עָבְרוּ וְהַיָּם אֵינֶנּוּ עוֹד. רָאִיתִי אֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם מֵאֵת הָאֱלֹהִים, מוּכָנָה כְּכַלָּה מְקֻשֶּׁטֶת לְבַעֲלָהּ. וְשָׁמַעְתִּי קוֹל גָּדוֹל מִן הַכִּסֵּא - אוֹמֵר: "הִנֵּה מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי אָדָם וְיִשְׁכֹּן עִמָּהֶם; הֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַם וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם, וְיִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד; גַּם אֵבֶל וּזְעָקָה וּכְאֵב לֹא יִהְיוּ עוֹד, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ.".. 9 אֶחָד מִשִּׁבְעַת הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר לָהֶם שֶׁבַע הַקְּעָרוֹת הַמְּלֵאוֹת בְּשֶׁבַע הַמַּכּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, בָּא וְדִבֵּר אִתִּי. "בּוֹא אַרְאֶה לְךָ אֶת הַכַּלָּה אֵשֶׁת הַשֶֹה", אָמַר.והוּא נָשָׂא אוֹתִי, בָּרוּחַ, אֶל הַר גָּדוֹל וְגָבוֹהַּ וְהֶרְאָה לִי אֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ, יְרוּשָׁלַיִם, יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם מֵאֵת אֱלֹהִים וּכְבוֹד אֱלֹהִים לָהּ. אוֹר נָגְהָהּ כְּאֶבֶן יְקָרָה מְאֹד, כְּאֶבֶן יָשְׁפֶה זַכָּה כִּבְדֹלַח, וְיֵשׁ לָהּ חוֹמָה גְּדוֹלָה וּגְבוֹהָה עִם שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁעָרִים, וְעַל הַשְּׁעָרִים שְׁנֵים־עָשָׂר מַלְאָכִים וְשֵׁמוֹת כְּתוּבִים עֲלֵיהֶם - שְׁנֵים־עָשָׂר שִׁבְטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ; מִמִּזְרָח שְׁלוֹשָׁה שְׁעָרִים, מִצָּפוֹן שְׁלוֹשָׁה שְׁעָרִים, מִדָּרוֹם שְׁלוֹשָׁה שְׁעָרִים, מִמַּעֲרָב שְׁלוֹשָׁה שְׁעָרִים. וּלְחוֹמַת הָעִיר שְׁנֵים־עָשָׂר יְסוֹדוֹת וַעֲלֵיהֶם שְׁנֵים־עָשָׂר שֵׁמוֹת שֶׁל שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁלִיחֵי הַשֶֹה... וּשְׁנֵים־עָשָׂר הַשְּׁעָרִים-שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה מַרְגָּלִיּוֹת; כָּל שַׁעַר וְשַׁעַר הָיָה מִמַּרְגָּלִית אַחַת, וּרְחוֹב הָעִיר זָהָב טָהוֹר כִּזְכוּכִית זַכָּה. הֵיכָל לֹא רָאִיתִי בָּהּ, כִּי הֵיכָלָהּ הוּא יהוה אֱלֹהִים צְבָאוֹת וְְהַשֶֹה. וְהָעִיר אֵינֶנָּה צְרִיכָה לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ שֶׁיָּאִירוּ בָּהּ, כִּי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵאִיר אוֹתָהּ וְהַשֶֹה הוּא מְנוֹרָתָהּ. הַגּוֹיִם יֵלְכוּ לְאוֹרָהּ וּמַלְכֵי הָאָרֶץ מְבִיאִים אֶת כְּבוֹדָם אֵלֶיהָ. שְׁעָרֶיהָ לֹא יִסָּגְרוּ בַּיּוֹם; וַהֲרֵי לַיְלָה לֹא יִהְיֶה שָׁם. אֶת כְּבוֹד הַגּוֹיִם וִיקָרָם יָבִיאוּ אֵלֶיהָ, וְלֹא יִכָּנֵס אֵלֶיהָ כָּל טָמֵא וְעוֹשֵׂה תּוֹעֵבָה וָשֶׁקֶר, כִּי אִם הַכְּתוּבִים בְּסֵפֶר הַחַיִּים שֶׁל הַשֶֹה... (אפוקליפסה כא 1-26)

טו. כשנושעו ישראל ועברו בים סוף ואמרו שירה 'ויושע ה'' פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי מצמיח קרן ישועה.

טו1 הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף. אֶת רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת שֹוֹנְאֵיהֶם בִּתְהוֹמוֹת טִבַּע. וְרָאוּ בָנָיו גְּבוּרָתוֹ. שִׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמוֹ: וּמַלְכוּתוֹ בְּרָצוֹן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם. מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְֹרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִֹמְחָה רַבָּה. וְאָמְרוּ כֻלָּם: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים יְהֹוָה. מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ. נוֹרָא תְהִלּוֹת עֹשֵֹה פֶלֶא: מַלְכוּתְךָ רָאוּ בָנֶיךָ. בּוֹקֵעַ יָם לִפְנֵי משֶׁה. זֶה אֵלִי עָנוּ. וְאָמְרוּ: יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר. כִּי פָדָה יְהֹוָה אֶת יַעֲקֹב. וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה גָּאַל יִשְֹרָאֵל (מתוך תפילת ערבית ברכות שמע...)

טו2... וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם. וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף: וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם וַתַּעַשֹ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אֶבֶן. בְּמַיִם עַזִּים (נחמיה ט ה-יא)

וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְֹרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם. וַיַּרְא יִשְֹרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת. עַל שְֹפַת הַיָּם:

וַיַּרְא יִשְֹרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָֹה יְהֹוָה בְּמִצְרַיִם. וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה. וַיַּאֲמִינוּ בַּיהֹוָה וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ (שמות יד ל-לא)

אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְֹרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה. וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר. אָשִׁירָה לַיהֹוָה כִּי גָּאֹה גָּאָה. סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ. וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:

יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה. יְהֹוָה שְׁמוֹ: מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם. וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף:

תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ. יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן: יְמִינְךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ. יְמִינְךָ יְהֹוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב: וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ. תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ: וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם. נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים. קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם: אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּיג אֲחַלֵּק שָׁלָל. תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי. אָרִיק חַרְבִּי. תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי: נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם. צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם. אַדִּירִים: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה. מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ. נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵֹה פֶלֶא: נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ: נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ. נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ: שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן. חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם. אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד. נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד. בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן. עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה. עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ: תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ. מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה. מִקְּדָשׁ. אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ: יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: יְהֹוָה מַלְכוּתֵהּ קָאֵם לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם. וַיָּשֶׁב יְהֹוָה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַיָּם. וּבְנֵי יִשְֹרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם (שמות טו א-יט) כִּי לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה. וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם (תהלים כב כט)

וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָֹו. וְהָיְתָה לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה (עובדיה א כא) וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה יד ט), וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמר (דברים ו ד) שְׁמַע יִשְֹרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד (מתוך תפילת שחרית פסוקי דזמרה)

טז. כשנאנחו ישראל וזעקו לאל ושמע זעקתם, כמו שנאמר 'ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי שומע תפלה.

טז1 דבר אחר וָאֶתְחַנַּן אֶל־יהוה (דברים ג כג) - עשרה לשונות נקראת תפלה זעקה שועה נאקה שנאמר (שמות ב כג-כד) "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִן־הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל־הָאֱלֹהִים מִן־ הָעֲבֹדָה וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת־נַאֲקָתָם".

נקראת בצר וקריאה שנאמר (שמואל ב כב ז) "בַּצַּר־לִי אֶקְרָא יהוה וְאֶל־אֱלֹהַי אֶקְרָא וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי בְּאָזְנָיו",

נקראת רנה ופגיעה שנאמר (ירמיהו ז טז) "וְאַתָּה אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה וְאַל־תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע־בִּי כִּי־אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ",

נקראת נפול (נפילה, התנפלות) שנאמר (דברים ט כה) "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יהוה אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת־אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי כִּי־אָמַר יהוה לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם"

(כו)

נקראת פלול שנאמר (שם שם כו) וָאֶתְפַּלֵּל אֶל־יהוה,

נקראת עתירה שנאמר (בראשית כה כא) "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יהוה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ",

נקראת עמידה שנאמר (תהלים קו ל) וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה,

נקראת חילוי שנאמר (שמות לב יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת־פְּנֵי יהוה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יהוה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ,

נקראת תחִנה שנאמר (דברים ג כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל־יהוה.

(ספרי דברים ואתחנן פיסקא כו ד"ה דבר אחר)

טז2 כִּי שֵׁם יהוה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ (דברים לב ג) –

רבי יוסי אומר מנין לעומדים בבית הכנסת ואומרים "ברכו את ה' המבורך" שעונים אחרים "ברוך ה' המבורך לעולם ועד"? - שנאמר "כִּי שֵׁם יהוה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ"...

ומנין שאין מזמנים אלא בשלשה? - שנאמר "כִּי שֵׁם יהוה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ".

ומנין שעונים אמן אחר המברך? - שנאמר הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ".

ומנין שאומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שנאמר "כִּי שֵׁם יהוה אֶקְרָא",

ומנין לאומרים "יהא שמו הגדול מבורך" שעונים אחריהם "לעולם ולעולמי עולמים" שנאמר הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ".

ומנין אתה אומר שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה להם הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות ובשביל לקדש את שמו הגדול בעולם? - שנאמר (שמות ב כג-כד) "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִן־הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל־הָאֱלֹהִים מִן־ הָעֲבֹדָה.

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת־נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־בְּרִיתוֹ אֶת־אַבְרָהָם אֶת־יִצְחָק וְאֶת־יַעֲקֹב" ואומר "כִּי שֵׁם יהוה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ. (ספרי דברים האזינו פיסקא שו ד"ה כי שם)

יז. כשעשו ישראל המשכן וירדה שכינה ושכן בו בין שני הכרובים מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי המחזיר ברחמיו מהרה שכינתו לציון.

יח. כשהכניס שלמה הארון לפני ולפנים ואמר "ה' אלהים אל תשב פני משיחך וגו'", ונתן הודאה ושבח למקום ואמר "ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וגו'", מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה יי הטוב שמך ולך נאה להודות.

יח1 לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ: כִּי־הוּא עַל־יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל־נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ: מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יהוה וּמִי־יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם וּבַר־לֵבָב אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה: יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יהוה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ: זֶה דּוֹר דרשו דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יהוה עִזּוּז וְגִבּוֹר יהוה גִּבּוֹר מִלְחָמָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יהוה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה (תהלים כד א-י)

יח2 אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (תהלים פו יז) "עֲשֵׂה־עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי־אַתָּה יהוה עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי"? - אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון! אמר לו: מחול לך. אמר לו: עשה עמי אות בחיי! אמר לו: בחייך איני מודיע, בחיי שלמה בנך אני מודיע.

כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה. אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה.

פתח ואמר (תהלים כד ז) "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד",

רהטו בתריה למיבלעיה, אמרו "מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד?!"

אמר להו: "יהוה עִזּוּז וְגִבּוֹר".

חזר ואמר: "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יהוה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה" ולא נענה.

כיון שאמר (דברי הימים ב ו מב) "יהוה אֱלֹהִים אַל־תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ" - מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו עון (בבלי שבת ל א)

יח3 וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל־יהוה אֵת כָּל־הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יהוה מִכְּרֹעַ עַל־בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם: (נה) וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר: (נו) בָּרוּךְ יהוה אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר לֹא־נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ (מלכים א ח נד-נו)

יט. כשנכנסו ישראל לארץ ונתקיים עליהם המקרא דכתיב (ויקרא כו ו) 'ונתתי שלום בארץ' מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך (עושה השלום) המברך את עמו ישראל בשלום

יט1 אִם־בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת־מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: (ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: (ה) וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת־בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת־זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: (ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד (ויקרא כו ג-ו)

--------------------------------------------------------------------------

נספח משבוע שעבר:

וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה - מכאן אנו למדין שנשים חייבות בתפלה, שכן חנה היתה מתפללת שמונה עשרה ברכות:

רָמָה קַרְנִי בַּיהוה - מגן אברהם.

יהוה מֵמִית וּמְחַיֶּה - מחיה המתים.

אֵין־קָדוֹשׁ כַּיהוה - האל הקדוש.

כִּי אֵל דֵּעוֹת יהוה - אתה חונן.

וְנִכְשָׁלִים (בעוונם) אָזְרוּ חָיִל - הרוצה בתשובה

מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל - המרבה לסלוח.

שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ - גואל ישראל.

מֵקִים (מקימי) מֵעָפָר דָּל - רופא חולים.

שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם - מברך השנים. רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר - מקבץ נדחי עמו ישראל.

יהוה יָדִין אַפְסֵי־אָרֶץ - אוהב צדקה ומשפט.

וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ - מכניע זדים.

קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים - מבטח לצדיקים.

וְיִתֶּן־עֹז לְמַלְכּוֹ - בונה ירושלים.

וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ - את צמח דוד.

וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ - שומע תפלה.

אַל־תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה - שאותך לבדך ביראה [נעבוד].

יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם - הטוב שמך ולך נאה להודות.

וְיִתֶּן־עֹז לְמַלְכּוֹ - עושה השלום.

הרי שמונה עשרה ברכות שהתפללה חנה

(ילקוט שמעוני שמואל א רמז פ)

תנו רבנן: מנין שאומרים אבות? - שנאמר (תהלים כט א) "הָבוּ לַיהוה בְּנֵי אֵלִים".

ומנין שאומרים גבורות? - שנאמר (שם שם שם) "הָבוּ לַיהוה כָּבוֹד וָעֹז".

ומנין שאומרים קדושות? - שנאמר (שם שם ב) הָבוּ לַיהוה כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוה בְּהַדְרַת־קֹדֶשׁ.

ומה ראו לומר בינה אחר קדושה - שנאמר (ישעיה כט כג) "וְהִקְדִּישׁוּ אֶת־ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת־אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ", וסמיך ליה (שם שם כד) כד) "וְיָדְעוּ תֹעֵי־רוּחַ בִּינָה".

ומה ראו לומר תשובה אחר בינה? - דכתיב (ישעיה ו י) (הַשְׁמֵן לֵב־הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן־יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע) וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. אי הכי לימא רפואה בתרה דתשובה! - לא סלקא דעתך, דכתיב (ישעיה נה ז) (יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו) וְיָשֹׁב אֶל־יהוה וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל־אֱלֹהֵינוּ כִּי־יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ. ומאי חזית דסמכת אהא, סמוך אהא! - כתב קרא אחרינא: תהלים קג ג-ד) "הַסֹּלֵחַ לְכָל־עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל־תַּחֲלֻאָיְכִי הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי...

ומה ראו לומר גאולה בשביעית? - אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית, לפיכך קבעוה בשביעית...

ומה ראו לומר רפואה בשמינית? אמר רבי אחא: מתוך שנתנה מילה בשמינית, שצריכה רפואה, לפיכך קבעוה בשמינית.

ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית - אמר רבי אלכסנדרי: כנגד מפקיעי שערים, דכתיב (תהלים י טו) "שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע", ודוד כי אמרה - בתשיעית אמרה.

ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים - דכתיב (יחזקאל לו ח) "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא".

וכיון שנתקבצו גליות - נעשה דין ברשעים, שנאמר (ישעיה א כה) "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ", וכתיב (שם שם כו) "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה".

וכיון שנעשה דין מן הרשעים - כלו המינים, וכולל זדים עמהם, שנאמר (שם שם כח) "וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יהוה יִכְלוּ".

וכיון שכלו המינים - מתרוממת קרן צדיקים, דכתיב (תהלים עה יא) "וְכָל־קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק", וכולל גירי הצדק עם הצדיקים, שנאמר (ויקרא יט לב) "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן", וסמיך ליה (שם שם לג) וְכִי־יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ".

והיכן מתרוממת קרנם? - בירושלים, שנאמר (תהלים קכב ו) "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ".

וכיון שנבנית ירושלים - בא דוד, שנאמר (הושע ג ה) "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת־יהוה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל־ יהוה וְאֶל־טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".

וכיון שבא דוד - באתה תפלה, שנאמר (ישעיה נו ז) "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי".

וכיון שבאת תפלה - באת עבודה שנאמר (שם שם שם) "עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל־מִזְבְּחִי (כִּי בֵיתִי בֵּית־תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל־הָעַמִּים)".

וכיון שבאת עבודה - באתה תודה, שנאמר (תהלים נ כג) "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי".

(ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה - דכתיב (ויקרא ט כב) "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת־ידו יָדָיו אֶל־הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים")...

ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים? - דכתיב (במדבר ו כז) "וְשָׂמוּ אֶת־שְׁמִי עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם". ברכה דהקדוש ברוך הוא - שלום, שנאמר (תהלים כט יא) "יהוה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יהוה יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".

[1] שבולי הלקט ר' צדקיה ב"ר אברהם הרופא ממשפחת הענוים נולד בערך בשנת ד' אלפים תתק"ע (1210) ברומא למשפחת רבנים ופרנסים. בצעירותו למד בוירצבורג שבגרמניה אצל תלמידי הר"ש משאנץ בעל התוספות. הוא ליקט פסקים ומנהגים של חכמי צרפת וגרמניה בכל תחומי ההלכה. אחד מרבותיו שם היה ר' אביגדור כץ, ועימו חזר לאיטליה. ברומא המשיך ללמוד אצל גדולי העיר, ביניהם בן דודו ר' יהודה ב"ר בנימין (הריבב"ן), אותו הוא מכנה בספרו 'אחי שני', אחיו הגדול רבי בנימין ב"ר אברהם, ועוד. ר' צדקיה נפטר בערך בשנת ה' אלפים ל"ה (1275). ספר שבולי הלקט עוסק בעיקר בענייני אורח חיים, והוא כולל הלכה פסוקה, פירושים על תפילות וטעמי מנהגים, כשהוא מסודר על-פי סעיפים, עניינים, ענפים וכו'. הספר קוצר ע"י חכם לא ידוע, וכך נדפס לראשונה בשנת ש"ו (1546) בוונציה. אולם החכם שלמה בובר הדפיס בשנת תרמ"ז (1887) בווילנא מהדורה שלימה של שבולי הלקט המקורי מכתב יד. קיצור אחר של שבולי הלקט הוא ספר 'תניא' ['תניא רבתי'], שחובר ע"י ר' יחיאל בר יקותיאל הרופא, מחבר ספר המוסר 'מעלות המידות', ונדפס לראשונה במנטובה רע"ד (1514). ספר שבולי הלקט היה ספר ההלכה הנפוץ באיטליה במשך שנים ארוכות, וצוטט פעמים רבות בב"י ובידי פוסקים אחרים. בנוסף כתב ספר אחר המכונה שבולי הלקט חלק שני, העוסק יותר בענייני יו"ד; הכרך הראשון של ספר זה יצא לאור במהדורה מתוקנת בשנת תשמ"ח (1988) ע"י הרב שמחה חסידה, עם מבוא מקיף. [2]בית יוסף - רבי יוסף קארו ידוע בכינויו "מרן" ו"המחבר" (של ספר השולחן ערוך). הוא נולד בטולדו שבספרד בשנת ה"א רמ"ח (1488) ונפטר בצפת בשנת ה"א של"ה (1575). בשנת ה"א רנ"ב (1492) גלו הוא ומשפחתו עם הגולה, אשר עזבה את ספרד בעקבות צו הגירוש של המלך פרדיננד והמלכה איזבילה. הוא גדל בתורכיה ולמד תורה שם. בשנת ה"א רצ"ו (1536) עלה מרן לארץ ישראל, התיישב בצפת ושם הוסמך בסמיכות הסנהדרין ע"י רבו הגדול, המהר"י (ר' יעקב) בי רב. ספרו הגדול בית יוסף, המסודר לפי ספרי הטור, הינו אוסף של כל דעות הפוסקים והמפרשים בהלכה, החל מסוגיית התלמוד וכלה בפסקי בני דורו. שלושת עמודי התווך שעליהם ביסס את פסקיו הם: הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש. כשדעותיהם חלוקות, הכריע כדעת שניים נגד אחד. ספרו השולחן ערוך - קיצור של ספרו בית יוסף - הפך לספר הפסק המחייב בכל בית ישראל, אחרי שנוספו עליו הגהות הרמ"א, ונכתבו עליו פירושים וביאורים רבים מאוד. בנוסף חיבר את פירושו הקלאסי 'כסף משנה' לספר 'משנה תורה' לרמב"ם. תשובותיו נשלחו לקרוב ולרחוק, מהם נדפסו שני קבצים: שו"ת בית יוסף, ושו"ת אבקת רוכל. מרן עסק גם בחכמת הקבלה. למאגר הוכנס גם ספרו 'מגיד מישרים', סודות על התורה ודרכי הנהגה שנמסרו לר' יוסף קארו ע"י מגיד שמיימי, על פי מהדורת אורה, ירושלים תש"ך. [3] שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם־ יָחַד: כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל־הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל־הַזָּקָן זְקַן־אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל־פִּי מִדּוֹתָיו: כְּטַל־חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל־הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה יהוה אֶת־ הַבְּרָכָה חַיִּים עַד־הָעוֹלָם (תהלים קלג א-ג) [4] ... וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (אחאב) בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן־ הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי: וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם וַיָּמָת בָּעֶרֶב וַיִּצֶק דַּם־הַמַּכָּה אֶל־חֵיק הָרָכֶב: וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה (מלכים א כב לד-לו) [5] וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מִן־בְּנֵי הַקְּהָתִים וּמִן־בְּנֵי הַקָּרְחִים לְהַלֵּל לַיהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמָעְלָה: וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיֵּצְאוּ לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ וּבְצֵאתָם עָמַד יְהוֹשָׁפָט וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם הַאֲמִינוּ בַּיהוה אֱלֹהֵיכֶם וְתֵאָמֵנוּ הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ: וַיִּוָּעַץ אֶל־הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לַיהוה וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת־קֹדֶשׁ בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַיהוה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן יהוה מְאָרְבִים עַל־בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר־שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפוּ: וַיַּעַמְדוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב עַל־יֹשְׁבֵי הַר־שֵׂעִיר לְהַחֲרִים וּלְהַשְׁמִיד וּכְכַלּוֹתָם בְּיוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר עָזְרוּ אִישׁ־בְּרֵעֵהוּ לְמַשְׁחִית: וִיהוּדָה בָּא עַל־הַמִּצְפֶּה לַמִּדְבָּר וַיִּפְנוּ אֶל־הֶהָמוֹן וְהִנָּם פְּגָרִים נֹפְלִים אַרְצָה וְאֵין פְּלֵיטָה: וַיָּבֹא יְהוֹשָׁפָט וְעַמּוֹ לָבֹז אֶת־שְׁלָלָם וַיִּמְצְאוּ בָהֶם לָרֹב וּרְכוּשׁ וּפְגָרִים וּכְלֵי חֲמֻדוֹת וַיְנַצְּלוּ לָהֶם לְאֵין מַשָּׂא וַיִּהְיוּ יָמִים שְׁלוֹשָׁה בֹּזְזִים אֶת־הַשָּׁלָל כִּי רַב־הוּא: וּבַיּוֹם הָרְבִעִי נִקְהֲלוּ לְעֵמֶק בְּרָכָה כִּי־שָׁם בֵּרֲכוּ אֶת־יהוה עַל־כֵּן קָרְאוּ אֶת־שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק בְּרָכָה עַד־הַיּוֹם: וַיָּשֻׁבוּ כָּל־אִישׁ יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וִיהוֹשָׁפָט בְּרֹאשָׁם לָשׁוּב אֶל־יְרוּשָׁלִַם בְּשִׂמְחָה כִּי־שִׂמְחָם יהוה מֵאוֹיְבֵיהֶם: וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבַחֲצֹצְרוֹת אֶל־בֵּית יהוה: וַיְהִי פַּחַד אֱלֹהִים עַל כָּל־מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת בְּשָׁמְעָם כִּי נִלְחַם יהוה עִם אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל (דברי הימים ב כ יט-כט) [6] וראי/ה גם 'הללו מעשה ידי והללו מעשי ידי' בפרק חלק