מהפכת "לא בשמים היא" על פי תלמודה של אמא שלום

לפני 32 שנים הקדשתי את חיבור המ.א. שלי[1] לניתוח הסיפור המסתורי על נסיונותיה האבודים של אמא שלום למנוע את הריגתו המוצדקת של אחיה העבריין (רבן גמליאל הנשיא) בידי האיש שלה (רבי אליעזר). כבר אז נדהמתי להיווכח עד כמה מתעלמים החוקרים וההוגים מספור זה, למרות העובדה שהוא חותם את אגדת "תנורו של עכנאי"[2] שזכתה ליותר מחקרים וחבורים מכל אגדה תלמודית אחרת.

עד היום ממשיכים אינספור חוקרים פרשנים ודרשנים לכתוב אינספור חיבורים ודרשות על "תנורו של עכנאי" ועל הלוגו "לא בשמים היא" המהווה את משפט המפתח שלה. עד היום ממשיכים (רוב ה)חוקרים והדרשנים להתעלם מהעובדה שמחולל מהפכת "לא בשמים היא" מוצא להורג כעבריין בשיאה של המהפכה המתחוללת. ולא זו בלבד אלא שבשלושים השנים האחרונות הפך "לא בשמים היא" גם לפסטיבל וגם לכרטיס הבקור של ה"יהדות הנאורה".

מיד אחרי החגים אני מתחיל ללמד קורס שנתי בשם "תלמודה של אמא שלום" בהשתלמות מורים של "בינה". עכשיו, רגע לפני תחילת החגים, ולאור העובדה שהמקור המקראי של "לא בשמים היא" (דברים ל יב) נמצא בפרשת השבוע שלנו (נצבים), חשבתי לכתוב כאן כמה מלים אודות "מהפכת לא בשמים היא על פי תלמודה של אמא שלום".

משפט המפתח בתלמודה של אמא שלום הוא "כך מקובלני מבית אבי אבא – כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה". משפט זה, כאמור, חותם את האגדה התלמודית המפורסמת ביותר. לא זו בלבד שאשה אומרת את המלה האחרונה באגדה התלמודית הכי מפורסמת אלא ששמה של האשה הזאת מורכב משתי המלים המשמעותיות ביותר "אמא" ו"שלום".

זאת ועוד: אמא שלום היא לא רק אמא – היא גם "אם ואחות" העושה הכל כדי לגונן על אחיה העבריין, והיא גם בת המשתיתה את תלמודה על הקביעה הפטריארכלית "כך מקובלני מבית אבי אבא".

משפט מפתח זה, כמו כל תלמודה של אמא שלום, נכתב על ידי גברים נסתרים שהיו מודעים בכאב לאלימות הבוטה והמתוחכמת המהווה חלק בלתי נפרד ממלחמות התורה שלהם. אלימות בוטה זו באה לידי ביטוי בגילויים מורעלים של התפרצויות זעם, לשון הרע, שמחה לאיד, אונאת דברים והלבנת פנים. הם ניסו להתמודד באומץ עם האלימות הטבועה בנשמתם ועשו זאת מתוך ביקורת עצמית נוקבת וחשיפה רגשית מדהימה, הבאות לידי ביטוי באגדות רבות הזורמות למרגלות הסוגיות ה"הלכתיות". אמא שלום היא דמות ספרותית שנוצרה על ידי גברים נסתרים אלו.

תפיסת עולמה של אמא שלום זורמת למרגלות שתי תפיסות עולם גבריות המופיעות על פני השטח. תפיסת העולם האחת, ה"מיושנת", קובעת כי "הכל בידי שמים" – הן הרשות המחוקקת, הן הרשות השופטת והן הרשות המבצעת. תפיסת העולם האחרת, ה"מודרנית", קובעת כי "לא בשמים היא", כלומר, אף רשות לא נשארה בידי השמים והכל בידי ה"סנהדרין המודרני". סנהדרין "מודרני" זה מושתת על רבנים גברים אורתודוכסים בלבד, שהם מיופי הכוח הבלעדיים לפרש את חוקיו של אל מאד גברי ולא כל כך מודרני.

גם התפיסה ה"מיושנת" (הכל בידי שמים) וגם התפיסה ה"מודרנית" (לא בשמים היא) מושתתות על שני עקרונות זהים – "הכל שפיט" ו"תפוס כפי יכולתך". על-פי התפיסה ה"מיושנת" הכל שפיט בידי שמים, ועל-פי התפיסה ה"מודרנית" הכל שפיט בידי ה"סנהדרין המודרני" הגברי-רבני-אורתודוכסי שהלכה כמותו בלבד. תלמודה של אמא שלום, לעומת זאת, אינו מעוניין לתפוס ככל יכולתו, והוא שואף להעביר את מרכז הכובד אל התחומים הבלתי שפיטים של החיים.

אמנם, שיטתה של אמא שלום מקבלת את עקרון "לא בשמים היא" המושתת על ההנחה שמיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי ההלכה ה"שמיימיים-אלוהיים" וניתנו בידי בני-אדם ארציים. אולם, שיטתה של אמא שלום שואפת להגביל מאוד את עקרון "לא בשמים היא" משום שהיא רואה בו סכנה גדולה ביותר.

אמא שלום אחות רבן גמליאל הנשיא וצאצאית רבנים נשיאים יודעת מניסיונה כי מהפכת `לא בשמים היא` מובילה בהכרח לשכרון כח הגורם לגברים החזקים של הסנהדרין המודרני לדורותיו להפוך את הכל לשפיט, ואת כולם לשפוטים.

אמא שלום התחנכה עם רבן גמליאל אחיה באותו "בית אבי אבא". גם היא קבלה הרבה מסורות המיוחסות לתורה שקיבל משה בסיני. אולם, מכל מה שקבלה בחרה להדגיש את המשפט: "כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה".

כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאת דברים. תחומה של אונאת דברים הוא התחום הבלתי שפיט המתואר בספרות המדרש כ"דבר (עבירה) המסור ללב". תחת הקטגוריה של "עבירות המסורות ללב" נמצא הרבה מאד עבירות בין אדם לחברו ואפילו לא עבירה אחת בין אדם למקום. כל העבירות הללו הן בלתי שפיטות מעצם מהותן, והן מסורות אך ורק ללִבו של המתמודד עמן.

תלמודה של אמא שלום קובע כי מיום שנחרב בית המקדש נותרו השמים אך ורק בתחום הדמדומים הבלתי שפיט שבין האדם לחבירו. אלוהיה של אמא שלום שוכנת אך ורק על פני הערוץ החסוי שבין האדם לחברו. היא שוכנת אך ורק בתחום המסור ללב, לקיים מה שנאמר בפרשתנו "לא בשמים היא… כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו"

תלמודו של רבן גמליאל לעומת זאת קובע כי מיום שנחרב בית המקדש "לא בשמים היא" ונוצרה הלכה אחידה המסורה אך ורק לפסיקתם של רבני הסנהדרין המודרני. מאז ועד עצם היום הזה הפכו רבנים אלו להיות בעלי המניות הבלעדיים של חברת החשמל היהודית המכבה את כל הזרמים שאינם מאירים לאורה.

לכאורה.

כי מתחת לפני השטח השפיט זורם ללא הרף תלמודה המסור ללב של אמא שלום.

למרגלות הזרם המרכזי ששאב את כוחו מהמסורת הרבנית זורם זרם מחתרתי טעון במסורת הלב.

[1] "הסימבוליזציה של מרכיבי העלילה בספור התלמודי",הוגש לפרופ` יונה פרנקל, האוניברסיטה העברית ירושלים, תשמ`ב

[2] בבא מציעא נט ב

פוסטים קשורים

הצג הכול

רבי אבהו הוא אבא שלי ואני הוא בר אבא[1] זה הכל דיאלקטיקה בין הנטיה של אבא שלי להבהיר כל דבר מעורפל והסטיה שלי לערפל את הדבר הכי בהיר. אני חושב שזה ההבדל המהותי בין בעל האגדתא לבין בעל השמעתא. ליתר דיו

באביב 1933, שנה לפני מותו בטרם עת, נשא חיים נחמן ביאליק בן השישים נאום ובו תביעה משומעיו. "עלינו", אמר ביאליק, "להשמיע לעולם עשרת דיברות חדשות, שיתבססו על יסוד הישנות, אבל בהבדל קטן: שיתקיימו לא רק בי

משחר ילדותי אני קושר את המילה "משפטים" במילה "אבא". כשאימא שרה לי "אבא הלך לעבודה" ראיתי לנגד עיניי את בניין משרד המשפטים ששכן אז בקצה המזרחי של רחוב יפו, אולי מאתיים מטר מגבול ירדן. צלפים ירדנים דמיו