למה ניסֵר מלך היהודים את נביא יהוה?

מנשה מלך יהודה הוא אחד משלושת גבורי התרבות היהודית שלי (שני האחרים הם ביאליק ואמא שלום). שנים רבות מעורר מנשה זה את דמיוני החתרני. לפני כשבע שנים בחרתי בו כגבור של רומן מקראי פוליטי. אחרי כתיבת כמאתים עמודים החלטתי לגנוז אותו, ולהניחו לצד יתר ספריי הגנוזים.

מנשה של הרומן הגנוז שלי הוא גדול המורדים המקראיים במדינת יהוה הטוטאליטארית. מייסדה של מדינה זו הוא אביו של מנשה, המלך חזקיהו. חוזה המדינה הזאת הוא הנביא ישעיה, שעל פי התלמוד הוא סבא של מנשה. על פי עלילות התלמוד ניסר מנשה את סבא ישעיה ביום שבו הוא נמשח כמלך היהודים. בן שתים עשרה שנה היה מנשה ביום הימשחו למלך היהודים. באותו יום בדיוק מלאו מאה ועשרים שנה לסבא ישעיהו המנוסר.

עד רגע ניסורו לא כהתה עינו של סבא ישעיהו ולא נס ליחו. מרגע ניסורו ועד עצם היום הזה אין עוד ישעיהו אחד בעולמנו החצוי בין ישעיהו הראשון וישעיהו השני.

איך כל זה קשור לפרק היומי שלנו ב"מחלנים 929" (דברים יב), כמו גם לפרשת השבוע של מחר ("עקב")? – על פי רוב חוקרי המקרא נכתב ספר דברים על רקע המהפכה של אבא חזקיהו ומהפכת הנגד של מנשה בנו. שתי מהפכות אלו הביאו לידי גילויו של ספר דברים בימי המלך יאשיהו (נינו של חזקיהו ונכדו של מנשה).

קוים עזים לדמותה של מדינת יהוה הטוטאליטארית שייסד אבא חזקיה נרשמים בפרק היומי שלנו – "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה – אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם (א –ד)

מה הקשר בין מניפסט סטייל דאע"ש זה לבין חזקיהו שהיה המלך הראשון ש"הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת" (מלכים ב יח ד)?

מה הקשר בין מניפסט זה לבין המלך מנשה שמלך חמשים וחמש שנה – יותר מכל מלכי ישראל ויהודה, ולמרות זאת נאמר עליו "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה… וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו… וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם? (מלכים ב כא א – ה)?

מיהו המספר הגאוני שחי אי שם בימי חזקיהו מנשה ויאשיהו, והמציא את ספר דברים הנאמר מפי משה בן המאה ועשרים שלא כהתה עינו ולא נס ליחו?

מיהו באמת מנשה, הגבור הספרותי שלי, אשר ביטל את צעדו המהפכני של אביו, ובמשך חמשים וחמש שנות שלטונו אִפְשֵר לכל יהודי ולכל יהודיה חופש פולחן מוחלט?

מה הקשר בין חופש הפולחן המוחלט שהנהיג מנשה, לבין העובדה שבמהלך חמשים וחמש שנות שלטונו לא התחוללה אף מלחמה בארצנו, ובמהלכם ישבו כל יהודי וכל יהודיה תחת גפנו ותחת תאנתה, פחות או יותר, ולאט לאט הגלידו צלקות מלחמות הדת של המלך החזק חזק יה?

ומה גרם ליאשיהו נכד מנשה לבטל לחלוטין את חופש פולחן הדת של סבא ולכונן מחדש את מדינת יהוה הטוטאליטרית של חזקיהו סבא רבה?

ולמה הכרזת מדינת יהוה השניה של יאשיהו הובילה בהכרח לחורבן הבלתי נמנע?

ומה, בכלל, לנו ולכל הרומן הנטוש הזה?

עם קושיות אלו ואחרות אנסה להתמודד במהלך הפוסטים הבאים שלי על הפרקים הבאים של ספר דברים. בין התמודדות להתמודדות אחדש ימיי כקדם ואביא קטעים נבחרים מתוך רומני הנטוש. כדי לעורר את סקרנותכם אני מצרף כאן פרומו לפרק הראשון של הרומן.

—————————————————————–

ביום שמלאו לו שתים עשרה שנה נרצח אביו בחשאי (פרומו)

————————————————–

ביום שמלאו לו שתים עשרה שנה נרצח אביו בחשאי. אף אחד לא העז לדבר בגלוי על רצח, אך כולם ציינו באימה כי כבר חמש עשרה שנה לפני כן ניבא סבא ישעיה בדיוק מופלא את יום הסתלקותו של אבא. שעה לאחר שמירר בבכי על הקבר הפתוח משח אותו סבא בשמן המשחה והכריז עליו כעל המלך המשיח מֹשֶׁה בֶּן חִזְקִיָּהוּ.

"אל הנער הזה התנבאתי", הכריז סבא, "הוא יושיענו והוא יגאלנו והוא יצילנו". "ממשה עד משה לא קם כמשה", רשפו עיניו, "משה הראשון הוציאנו ממצרים והכניסנו לארץ הבחירה, ואילו אתה, משה השני, תוריד את מלכות השמים ארצה ותכרית את מלכות הזדון הרשעה…"

עם תום נאומו תקעו הלויים בשופרות וכל העם הריע עשרות פעמים: "יְחִי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הַמֶלֶךְ הַמָשִׁיחַ מֹשֶׁה בֶּן חִזְקִיָּהוּ לְעוֹלַם וָעֶד… יְחִי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הַמֶלֶךְ הַמָשִׁיחַ מֹשֶׁה בֶּן חִזְקִיָּהוּ לְעוֹלַם וָעֶד… "

כשנדמו התרועות סימן המלך המשיח, על פי אות מוסכם, לבר כרם הסופר, ראש סוכני החרש שלו. בר כרם הורה לאנשיו, שמיהרו ואסרו את סבא ישעיה באזיקים ותלו אותו על צלב גבוה שהוכן מבעוד מועד.

את נאום ההכתרה שכתבה לו אמו, חפצי בה, נשא מלך היהודים בן השתים עשרה לרגלי ישעיהו הצלוב. בנאום זה הוא הכריז באוזני בני ישראל ההמומים על קץ ימות המשיח. "לא משיח אני ולא בן משיח", הוא הקריא מהקלף, "וכל מי שיתייחס אליי כאל בן אלהים יוקע כמורד במלכות"…

בנוסף לכך הוא הכריז כי מרגע זה ואילך לא משה ייקרא שמו בישראל כי אם מנשה….

(המשך מחר, בעזרת השמ תתברך, ואם לא מחר אז מחרתיים)

נ.ב הציור המרנין שלפניכם הוא הדמיה לניסור שניסרו עבדי מנשה בן ה-12 את סבא ישעיהו בן ה-120. הוא נלקח מתוך כתב יד מימי הבינים המתאר ניסור של מרטיר קדוש.

שבת שלום