top of page

כל ישראל יש להם חלק בעולם הזה ובעלמא-דִי (חלק 1)

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא?

כל ישראל יש להם חלק בעולם הזה?

כל ישראל יש להם חלק בעלמא די?

כל ישראל יש להם חלק בפרק "חלק"?

כל התשובות נכונות?

כל התשובות לא נכונות?


להלן שתי הצעות קורס שהעברתי לשנתון "בינה" לשנה"ל תשע"ד. לא זוכר איזו מהן נבחרה.

הצעה ראשונה:

כל ישראל יש להם חלק בעולם הזה!

מסע בחלל המיתולוגיה התלמודית

"פֶּרֶק חֵלֶק" - הפרק העשירי במסכת סנהדרין - הוא פרק הזוי ועסיסי המייצג יותר מכל פרק תלמודי אחר את המהפכה הדרמטית שחוללו חז"ל. פרק זה מציג מבעד למאות מדרשים ואגדות פנטסטיים את השינוי הטוטאלי שעוללו חז"ל לְמה שנותר מה"יהדות המקראית".

כבר במשנה הראשונה של פרק זה משגרים חז"ל לחלל העולם היהודי-נוצרי-מוסלמי פצצת מצרר - "כל ישראל יש להן חלק לעולם הבא" - הממשיכה להתפוצץ לנו בפרצוף עד עצם היום הזה. למושג "עולם הבא" אין זכר במקרא, כמו גם למושגים מכוננים נוספים כגון : "תחיית המתים", "תורה מן השמים", "ימות המשיח" "גן עדן" ו"גיהנם" המתפוצצים במהלך הפרק מבעד לאותם מאות אגדות ומדרשים.

במהלך השנה נלמד את האגדות והמדרשים הללו כמיתוס, וננסה לפרק אותם בזהירות. בתוך כך נשתדל לתרום את החלק הייחודי שלנו לפרק "חלק", לְחַלֵן אותו לחלונות רבים ומגוונים, ולהתמודד עמו כמיתוס מכונן תודעה ותרבות.


הצעה שניה:

כל ישראל יש להם חלק לעלמא-דִי!

מבוא לברית החדשה הרבנית


ריבואות רבנים כבר ציטטו את "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" באזני המוני מאמיניהם, כשהם מבטיחים להם בשם אומרם לא רק חלק בעולם הבא אלא גם בתחיית המתים בגן עדן ובימות המשיח.

תחת כל עץ ועל כל גבעה רעננה, ובשם כל ברית חדשה, תלמוד או קוראן, מבטיחים סוכני הנדל"ן של אלהים הרים וגבעות, מחלקים חלקות גן-עדן להמוני מאמיניהם, ומאיימים שכל מי שלא ילך בדרכם יישרף בגיהנום...

אני, לעומת זאת, מציע בסך הכל לחלק מישראל חלק בפרק "חלק"... בואו (לא בהמוניכם בבקשה) ונלמד את הפרק המכונן בברית החדשה הרבנית, הפרק שהכניס ללב המודעות היהודית מושגים כמו עולם הבא, תחיית המתים, גן עדן, גיהנום, ימות המשיח ועוד. בואו ונלמד ביחד את האופן שבו נכנסו המושגים הללו גם לתודעת ההמונים וגם למודעותם של יחידים. בואו וננסה להבין כיצד עצבו המושגים הללו את התרבות המערבית ב"אלפיים" השנים האחרונות, וכיצד כל אחד מהם מהווה גורם מרכזי ביותר בפוליטיקה הכי עכשווית, וכיצד – הלואי שאתבדה – עלולה אמונתם העוורת של הפונדמנטליסטים המאמינים בהם לגרור אותנו עמוק עמוק לתוך מלחמת העולם הכי שלישית...


חלק א (החדשות הטובות):

כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס כא) 'וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר'.

חלק ב (החדשות הרעות):

וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאַפִּיקוֹרוֹס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בִסְפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר (שמות טו כו) 'כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ'. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו (המשך יבוא)


הבהרה: בחלק זה נביא בקיצור רב בעיקר את הרמבם (ושטיינזלץ) על המשנה. במהלך עשרות הפוסטים הבאים על הגמרא נרחיב את הדיבור על מושגי מפתח אלו המתוארים במשנה...


עולם הבא -

מחלוקת היא בין הרמב"ם ובין רוב מפרשי התלמוד בדבר העולם הבא. לדעת הרמב"ם העולם הבא הוא עולם הנשמות. אותה דרגה בה נשמות האדם זוכות לאחר היטרדן מהגוף להבנה והשגה בבורא העולם ולעונג נצחי ואינסופי. לדעת הרמב"ן הרמ"ה ואחרים הכוונה היא כאן לעולם שיבוא אחר תחיית המתים כאשר יהיו בני האדם בגוף ונשמה אבל במצב קיומי שונה ונבדל לגמרי. (שטיינזאלץ בתוך "עיונים")

וענין העולם הבא הוא הזמן ההוה אחר ימות המשיח בכמה שנים ועיקר מתן שכרן של צדיקים ועונשין לרשעים אינו אלא בו כדתנן באבות (פ"ד מט"ז) העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העה"ב התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין (יד רמ"ה)


שנאמר -

המלה החשובה ביותר בתלמוד ובכל התורה שבעל פה. בעזרת מלה זו אתה יכול לומר בשם התורה כל מה שמתחשק לך ואז עליך להפעיל את היצירתיות ואת הדמיון, לסמן לעצמך פסוק ולהפוך אותו למשטח ההשראה של החידוש המהפכני שלך...


יירשו ארץ -

קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהֹוָה עָלַיִךְ זָרָח: כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהֹוָה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה: וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ... וְשַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם וְנֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה: לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה: לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ יְהֹוָה לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ: לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי יְהֹוָה יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מטעו מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר: הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי יְהֹוָה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה (ישעיהו ס א-כב)


כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי יְהֹוָה הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ: וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ: וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם (תהלים לז ט-יא)


כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ: מֵיְהֹוָה מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ: כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל כִּי יְהֹוָה סוֹמֵךְ יָדוֹ: נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם: כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם: כִּי יְהֹוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת: צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ (שם שם כב-כט)

וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ אֶת הֲמוֹן הָעָם וַיַּעַל הָהָרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו׃ וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו וַיּוֹרֵם וַיֹּאמַר: אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃ אַשְׁרֵי הָאֲבֵלִים כִּי הֵם יְנֻחָמוּ׃ אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים כִּי הֵמָּה יירְשׁוּ אָרֶץ (הבשורה על פי מתי פרק ה 1-5 – כך נפתחת הדרשה על ההר של ישוע )

בקריאה ראשונה נראה שיש כאן מחלוקת נוקבת בין הברית החדשה המשיחית (הבשורה על פי מתי) לבין הברית החדשה הרבנית (המשנה על פי מסכת סנהדרין) – הראשונה מגבילה את הזכיה הגדולה בחיי נצח בשמים ובארץ אך ורק לענווים, לעניי רוח, לנרדפים ולצדיקים אחרים ; האחרונה מבטיחה את מלכות השמים והארץ לכל ישראל, ומסתמכת על הנביא ישעיה הקובע כי "עמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ". לעומת זאת אם ניכנס לעובי שתי הבריתות החדשות הללו יתברר לנו שרב בהרבה המשותף ביניהן על השונה... שתיהן מצמצמות את המושג "ישראל" רק ביחס למאמינים יחידי סגולה שעומדים בדרישות מחמירות המבטיחות להם חיי נצח של אלים במלכות השמים ובמלכות הארץ העתידית...

ככל שנעיין יותר בברית החדשה הנוצרית (ישועית) ניווכח לדעת שיש דמיון רב בינה לבין הברית החדשה הרבנית (משנה, תלמוד, מדרשי ואגדות חזל ועוד)...


האומר אין תחיית המתים מן התורה -

אפילו אם אני אומר שאני מאמין באמונה שלמה בתחיית המתים ואני מתפלל את הדוֹגמה הזאת בכל יום ויום, אבל היושר האינטלקטואלי שלי מחייב אותי להודות שבתורה עצמה אין תחיית המתים – אפילו הכי אין לי חלק לעולם הבא...

רש"י מנסח זאת כך: הכי גרסינן האומר אין תחיית המתים מן התורה - שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא לקמן מניין לתחיית המתים מן התורה, ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא - כופר הוא, הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה - מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא - הלכך כופר גמור הוא.

שטיינזאלץ ב"עיונים" מבהיר שיש פרשנים החולקים על דעתו של רש"י - וכבר העירו ראשונים (רמ"ה ועוד) על קיום שתי נוסחות בדבר – נוסחה אחת (שאותה אמץ גם הרמבם וגם רוב המפרשים) של "כופר בתחיית המתים", וכן נוסחה אחרת שכופר דוקא בראיות חכמים שתחיית המתים היא מן התורה (כדברי רש"י וההולכים בעקבותיו)

(תיאורטית, יכול להיות מצב כזה שבו אני מסכים לכך שיש תחיית המתים מן התורה, ואני יכול לקבוע שעל סמך אי אלו פסוקים בתורה אני קובע שעל פי האמונה המקראית יש תחיית המתים (למשל על פי שני הפסוקים מדניאל י"ב שמובאים להלן) . אבל למרות העובדה שאני מקבל את קיומה של האמונה בתחיית המתים בתורה אני כופר בעצמי בתחיית המתים. גם במקרה כזה ברור שאין לי חלק לעולם הבא... )


אפיקורוס -

ומלת אפיקורוס, היא מלת ארמית ענינה ההקלה והזלזול בתורה או בחכמי התורה, ולפיכך מניחים שם זה בסתם על מי שאינו מאמין ביסודות התורה או מבזה את החכמים או איזה תלמיד חכמים שיהיה או רבו. (הרמבם מתוך הקדמה לפרק חלק)


הקורא בספרים החיצונים -

וספרים החיצונים אמרו ספרי מינין. וכן ספרי בן סירא שהיה איש חבר ספרים בהזיות מעניני "אלפראסה" שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא אבוד הזמן בדברים בטלים, כגון אלו הספרים המצוים אצל הערבים מספרי הדורות ומנהגי המלכים ויחוסי שבטי הערבים וספרי השירים וכיוצא בהם מן הספרים שאין חכמה בהם ולא תועלת גשמית אלא אבוד הזמן בלבד. (הרמבם מתוך הקדמה לפרק חלק)


ההוגה את השם באותיותיו -

וההוגה את השם באותותיו הוא שיהגה יוד הא ואו הא שהוא שם המפורש (הרמבם שם)


(בבלי סנהדרין צ א)

0 תגובות

פוסטים קשורים

הצג הכול

Comentarios


©2021 by בית המדרש של ארי אלון

bottom of page