"יש אלוהים" כי אין גוזרים גזירה שאי אפשר לעמוד בה / עלמא די 35


(הרהורים על שיטת הכיסוי המיוחסת לרבי עקיבא)

על פי שיטת הכיסוי המיוחסת בפרק הקודם לרבי עקיבא חלה חובה על כל תלמיד-חכם לדכא את גילויי הכפירה שלו, ואם אינו מסוגל לכך עליו להצניעם ככל האפשר ולא ללמוד בגלוי את התורה הנסתרת הטומנת בין קפליה אינספור גילויי כפירה. משום כך חל איסור מוחלט על כל תלמיד-חכם ללמוד את תורתו הנסתרת בפני עמהארץ. לא רק מפני שכל הלומד תורה בפני עמהארץ כאילו בא על ארוסתו בפניו[1], אלא גם בגלל העובדה הפשוטה שאין תורה נסתרת ונלמדת שלא ניתזים ממנה אינספור נתזים של כפירה. משום כך: אם אתה תלמיד-חכם אל תשאל בפרהסיא במופלא ממך ואל תדרוש בפרהסיא במעשה בראשית ובמעשה מרכבה ואל תשיר עם הציבור את שירת מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור. וכשאתה מעביר שיעורי תורה במניין של בעלי בתים הקפד מאד על כך שתהיה זאת תורה של שאלות ותשובות ולא תורה של קושיות ופירוקים. כי תורה של שאלות ותשובות היא תורה מצווה ופסקנית ואילו תורה של קושיות ופירוקים היא תורה נבוכה וספקנית. וכשאתה מלמד את העמארצים שלך תורה של שאלות ותשובות פסקניות דאג להבליט ככל האפשר את ההבדל בינם – השואלים – ובינך, המשיב והפוסק. והיה להם מקור סמכות ואל תתן להם לסבך אותך בתורה של קושיות ופירוקים. כי קושיות, כמו מוקשים, עלולות להתפוצץ להם בפרצוף, ורק מי שיודע לפרק אותם בזהירות רבה, כמו שמפרקים מוקשים, יכול למנוע מהם את הפיצוץ הגדול של עולמם השלו והשאנן. לא מעט תלמידי-חכמים נאמני שיטתו של רבי עקיבא הם כאלו שבצעירותם לא עמדו בפיתוי והקשו קושיות נוקבות בסוגיות "מה-למעלה-מה-למטה" לסוגיהם, וכתוצאה ישירה מכך התייתמו מאלוהיהם. באותן שנים רחוקות הם הרשו לעצמם ליטול מינון יתר של קושיות ופירוקים והעזו לחקור במופלא מהם, והעזו להקשות את הקושיות הנוקבות ביותר, עד שלא הצליחו להתחמק מפני המסקנה הטראומטית והבלתי נמנעת שאין אלוהים מצווה בעולמם. שנים לאחר מכן, כשהוסמכו להיות רבנים סמכותיים הם ייעדו את עצמם למנוע מצעירים וצעירות רבים ככל האפשר לעבור את הטראומה שעברו בצעירותם. "אלוהים רואה", הם מטיפים לצעירים שלהם, "אלוהים יודע", הם מזהירים אותם, "אלוהים לא מרשה"... אלוהים לא מרשה לדרוש במופלא ממך ולא מרשה לחקור במכוסה ממך, כמו שכתב אלוהים בתורתו הקדושה "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות"[2]... למה אתם חושבים ברא אלוהים את עולמו בצורה של האות ב ? "לומר לך: מה ב' זה סתום מצדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לדרוש מה-למעלה-מה למטה-מה-לפנים-ומה לאחור..." שוב ושוב חוצבים רבנים אלו להבות בדרשותיהם ומעבירים למאמיניהם את התחושה שהעולם הזה עוצב במלבניות כמעט סגורה של האות 'ב' שהוא מעין אקוואריום קטן וגאוני שנברא על ידי אלוהים מתוך התוהו ובוהו. עד עצם היום הזה חשוב להם לוודא שהעמארצים המתרוצצים בתוך האקוואריום לא יחדלו לשאת עיניהם בתפילות ובתחנונים כלפי מעלה – על מנת שאלוהים יזכור אותם לטובה, ויפתח למענם מדי פעם את מכסה הזכוכית השמימי, ויפזר להם פתיתים של לחם, ויוריד להם גשמים בעִתם. מאז ועד עצם היום הזה מוודאים הרבנים יתומי האלוהים שהעמארצים שלהם יישארו על הארץ ולא יעזו להתקרב אל הגבולות המסומנים של עולם ב'. הם תוחמים את עולם ב' בסייגים על גבי סייגים, על מנת למנוע מהעמארצים להמריא אל עלמא די. עד עצם היום הזה לא סומכים הרבנים יתומי האלוהים על יכולתם הרוחנית והנפשית של העמארצים שלהם להמריא מעולם ב' אל עלמא די ולנחות בשלום – הם ממריאים למענם אל המחוזות המרתקים והעלומים ביותר של עלמא די, ומביאים משם עדויות חותכות ותעודות מפורשות על קיומם של נסים ומלאכים ואצבע אלוהים בעולם ב'. מאז ועד עצם היום הזה הופכים הרבנים יתומי האלוהים את העמארצים שלהם לחולמים בהקיץ. עלמא די הוא עולם החלומות ועולם ב' הוא עולם היקיצה. כול הנסים והאותות והמופתים מתרחשים בעלמא די. בן אדם מבוגר המסתובב בעולם ב' ורואה ללא הרף את אצבע אלוהים ו/או את יד אלוהים ו/או את זרועו הנטויה איננו אלא חולם בהקיץ. הוא לא מסוגל להיות אדם ריבוני. אדם ריבוני הוא מבוגר שמודע למעברים שהוא עובר מעולם החלומות לעולם היקיצה. רוב הרבנים הממריאים אל עלמא די הם בני אדם ריבוניים. הם נוחתים בשלום בעולם ב' – בינם לבין עצמם הם יודעים היטב באיזה עלמא מתרחשים נסים ועל איזה עולם חלים חוקי המדע. החלטתם לא לגלות לעמהארץ את עובדת אי קיומו של אלוהים בעולם ב' היא החלטה עקרונית הנובעת משיקולים מוסריים (אם כי לעתים לא מבוטלות גם משיקולים כוחניים). עיקרו של השיקול המוסרי לא לגלות להמוני העמארצים את עובדת אי קיומו של אלוהים טמון בהנחה שעולם שאין בו אלוהים הוא גזירה שרוב העמארצים אינם יכולים לעמוד בה...

[1] בבלי פסחים מט ב [2] בבלי חגיגה יג א על פי ספר בן סירא

פוסטים קשורים

הצג הכול

שמים שחורים בקשו עליי רחמים. אל תביאו אותי אל הארץ הכבושה. אל תביאו אותי במבוכה לנוכח מניין גברים בגיל של אבא שלי, המטאטאים רחוב בחושך שלפני השחר, לאורם המסנוור של פרוז'קטורים האחוזים בידיהם של נסי

פעם היינו נסיכים קטנים מפלוגה ב'. שיחקנו בארגז החול הענק הזה שקוראים אותו מדבר סיני. מאור ראשון עד אור אחרון היינו מטפסים על הררי דיונות ונופלים מהן. מעולם לא שאלנו למה אנחנו נופלים. רק רצנו לטפס

יום חמישי לעוצר. הרבה בכי בבתים. בכי של ילדים עצורים וצרחות של תינוקות עצורים וצעקות של אמהות עצורות. אבות עצורים תולים כביסה מפחד שנשותיהם תהיינה נשקפות על ידינו. תולים סדין ומעשנים סיגריה. תולים