יהודָאֵש

הסיוט על מלחמת העולם הסופנית בין צבא דַעְאֵש המוסלמי לצבא יְהוּדָאֵשׁ היהודי לא מרפה ממני. במשך השבוע האחרון ניסיתי להשכיח את הסיוט הזה על ידי כתיבת פוסטים פשוטים על "שופטים". לשוא. אני שפוט. איבדתי את היכולת לכתוב פשוט. התמכרתי לכתיבה המתחכמת. כל נסיונותיי לכתוב פוסטים פשוטים על "שופטים" עלו בתוהו דֶמוֹני ונשאבו שוב ושוב אל מעמקי הסיוט האפוקליפטי אודות מלחמת העולם הסופנית העתידה להתחולל בין צבא דַעְאֵש המוסלמי לצבא יְהוּדָאֵשׁ היהודי.

בכל יום אני נכשל לכתוב פוסטים פשוטים על גיבורי "שופטים" פשוטים כמו אהוד או ברק או דבורה או יעל או גדעון או יותם. שלשום, למשל, נפלתי ממרומי משל יותם אל מעמקי הנמשל האפוקליפטי אודות מלחמת העולם הסופנית העתידה להתחולל בין צבא דַעְאֵש המוסלמי לצבא יְהוּדָאֵשׁ היהודי. הייתי משותק מרוב פחד, ולא התחלתי אפילו לרדת לסוף דעתם העמוקה של כל היותמים הנמשלים על ידי כל ממשלות הזדון.

אתמול ניסיתי לחמוק פעם נוספת מפני המלכודות שהציב גדעון למדינים במעברות הירדן. לשוא. שוב מצאתי את עצמי מתעבר באלוהי הירדן הזה שלא היה ולא נברא. שוב מצאתי את עצמי מתפרפר ברשת הכפירה, כשאני חשוף לחלוטין לשישים ריבוא מבטי שנאה של לוחמי צבא דַעְאֵש המוסלמי החונים לאורך הגדה המזרחית של הירדן, ולשישים ריבוא זוגות עינים מאשימות של לוחמי צבא יְהוּדָאֵשׁ היהודי החולשים על הגדה המערבית.

היום אנסה לכתוב פוסט פשוט שבו אנסה לטעון כי יש קשר בין העובדה שמדינת ישראל הפכה למדינת יְהוּדָאֵשׁ, לבין תהליך התהוותם של ספר "שופטים", של התנועה הציונית, ושל המזרח התיכון החדש. טענתי העיקרית היא כי גם ספר "שופטים", גם התנועה הציונית וגם המזרח התיכון החדש, התהוו תוך כדי מלחמת נרטיבים ממושכת ועקובה מדם בין ה"נרטיב הישראלי" וה"נרטיב היהודאי".

לפני שאני מתחיל להסתבך שוב חשוב לי להבהיר בכמה מלים את המושגים "נרטיב יהודאי" ו"נרטיב ישראלי" על פי בקורת המקרא: הנרטיב היהודאי נוצר על ידי סופרים ומעצבי תרבות מממלכת יהודה שהיו קנאים ביותר ליהוה, אל קנא ונוקם, ועשו הכל כדי לנתץ את כל האלים והאלות האחרים ולהשמיד את כל עובדיהם. הנרטיב הישראלי, לעומת זאת, נוצר על ידי סופרים ומעצבי תרבות פתוחים יותר שפעלו בתחומי ממלכת ישראל, אשר אלוהיה היה סובלני יותר לאלים אחרים ולעובדיהם. על רקע הבהרה זאת אטען כי גם ספר "שופטים", גם התנועה הציונית, וגם המזרח התיכון החדש, עוצבו תחילה על ידי מעצבי הנרטיב הישראלי, ורק מאוחר יותר השתלט עליהם הנרטיב היהודאי שהנחיל כשלון צורב לנרטיב הישראלי. כך, אנסה להוכיח, הפכה מדינת ישראל למדינת יְהוּדָאֵשׁ. מה שצריך להוכיח (מ.ש.ל י.ו.ת.ם)

אפתח בתהליך התהוותו של ספר "שופטים", שהתחיל, על פי רוב חוקרי ביקורת המקרא, כנרטיב ישראלי פשוט ועממי, אשר סיפר לישראלים הקדמונים את סיפור גבורתם של הישראלים היפים ומנהיגיהם האמיצים אהוד, ברק, דבורה, יעל, גדעון, יותם, יפתח ושמשון. מנהיגים אלו הנהיגו דורות של ישראלים שעשו טוב בעיני אלוהים הטוב, ונלחמו את מלחמותיו המוסריות במלכים העריצים עושקי המזרח התיכון הקדום. מאוחר יותר השתלט הנרטיב היהודאי על ספר שופטים. מעצביו היהודאים והקנאים לא בחלו בשום אמצעי כדי לתאר את הישראלים ו(חלק מ)מנהיגיהם כמושחתים סדרתיים שאינם חדלים לעשות הרע בעיני יהוה היהודאי. ככל שהרבו מעצבי הנרטיב היהודאי להרבות בתיאורי האורגיות הפולחניות של הישראלים הזונים אחרי הבעלים והאשרות, כך עלה מפלס אש הקנאה והתשוקה הקודחים בחרון אפו של יהוה היהודאי. בסופו של דבר הפך יהוה זה ל"יְהוֹוָאֵשׁ אלוהי יְהוּדָאֵשׁ".

בסופו של דבר ניצח הנרטיב היהודאי נצחון מוחץ, וספר "שופטים" הפך לסיפורם של הישראלים הרעים והחוטאים. בהמשך, בעיקר בתקופה המסופרת בספר מלכים, ישתלט הנרטיב היהודאי לחלוטין על התנ"ך, עד שיגיע הסוף הבלתי נמנע שבו ישרוף יְהוֹוָאֵשׁ אלוהי יְהוּדָאֵשׁ את הר הבית, וישפוך את אש חמתו על המזרח התיכון הקדום הבוער עד עצם היום הזה.

כי גם חזון "המזרח התיכון החדש" הידוע לשמצה עוצב תחילה על פי הנרטיב הישראלי, אך נחל תבוסה צורבת במלחמתו עם הנרטיב היהודאי. זאת הסיבה לכך שבמקום ברית שלום אזורית בין משטריהם הדמוקרטיים של מדינות עיראק, סוריה, ירדן, פלשתין וישראל, מתחוללת במזרח התיכון הפוסט-חדש מלחמת דת נוקבת בין צבאות השאהידים של ממלכת דַעְאֵשׁ וממלכת יְהוּדָאֵשׁ...

כי גם מעצביה הריבוניים של התנועה הציונית על פי הנרטיב הישראלי חדלו לנוע, והתבטלו כעפר בפני רבני התנועה הציונית היהודאית הנוקמת והנוטרת. לנגד עינינו הכלות בעשן, הופך חלום מדינת ישראל הדמוקרטית לסיוט מדינת יְהוּדָאֵשׁ הקנאית והנוקמת, המובילה את כולנו לקראת מלחמת העולם הסופנית בינה לבין מדינת דַעְאֵש הנוקמת והקנאית.

(ואף על פי כן אני מאמין באמונה שלמה כי נוע תנוע התנועה הציונית הריבונית לקראת מזרח תיכון חדש ודמוקרטי, אבל הצורך האובססיבי שלי להאמין בכל מחיר הוא ענין לפוסט אחר...)

פוסטים קשורים

הצג הכול

רבי אבהו הוא אבא שלי ואני הוא בר אבא[1] זה הכל דיאלקטיקה בין הנטיה של אבא שלי להבהיר כל דבר מעורפל והסטיה שלי לערפל את הדבר הכי בהיר. אני חושב שזה ההבדל המהותי בין בעל האגדתא לבין בעל השמעתא. ליתר דיו

באביב 1933, שנה לפני מותו בטרם עת, נשא חיים נחמן ביאליק בן השישים נאום ובו תביעה משומעיו. "עלינו", אמר ביאליק, "להשמיע לעולם עשרת דיברות חדשות, שיתבססו על יסוד הישנות, אבל בהבדל קטן: שיתקיימו לא רק בי

משחר ילדותי אני קושר את המילה "משפטים" במילה "אבא". כשאימא שרה לי "אבא הלך לעבודה" ראיתי לנגד עיניי את בניין משרד המשפטים ששכן אז בקצה המזרחי של רחוב יפו, אולי מאתיים מטר מגבול ירדן. צלפים ירדנים דמיו