לבסוף נתן ישעיה לחזקיה את בתו, יצאו מהם מנשה ורבשקה.
יום אחד הרכיבם על כתפיו להביאם לבית המדרש,
אמר אחד מהם: ראוי ראשו של אבא לצלות עליו דגים,
ואחד אמר: ראוי ראשו של אבא להקריב עליו קרבנות לעבודת כוכבים.
חבטם (אבא חזקיה) ארצה - מנשה חי ורבשקה מת,
וקרא על עצמו (ישעיה לב ז) 'וְכֵלַי, כֵּלָיו רָעִים'.
מקור: לְסוֹף יָהַב לֵיהּ (ישעיה לחזקיה) בְּרַתֵּיהּ, נָפְקוּ מִינַיהוּ מְנַשֶׁה וְרַבְשָׁקֵה.
יוֹמָא חֲדָא רַכִיבִינְהוּ אַכַּתְפֵיהּ לְאַמְטוּיִינְהוּ לְבֵי מִדְרָשָׁא,
אָמַר חַד מִינַיְיהוּ: חָזִי רֵישָׁא דְּאַבָּא, לְמִטְוֵי בֵּיהּ גִּלְדָאנִי,
וְחַד אָמַר: חָזִי רֵישָׁא דְּאַבָּא, לִקְרוּבִי עֲלֵיהּ קָרְבָּנָא לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים,
וְחַבְטִינְהוּ (חזקיה) בְּאַרְעָא - מְנַשֶּׁה חָיָה, וְרַבְשָׁקֵה מֵת.
קָרִי אַנַפְשֵׁיהּ, (ישעיה לב ז) 'וְכֵלַי, כֵּלָיו רָעִים' [1] (ברכות י א, על פי ה'עין יעקב' וכתבי יד)
[1] הספור המטורף הזה איננו מופיע בדפוס התלמוד, אבל מופיע בכמה כתבי יד וגם ב'עין יעקב'...
Comments