העולם הבא, עובדיה יוסף ודואג האדומי

כשעובדיה יוסף תיאר את דוד סתיו כאיש רשע הוא השווה אותו לדואג האדומי שאין לו חלק לעולם הבא. היה זה לפני כשנתיים וחצי, כאשר דוד סתיו נחשב כמועמד מוביל לכהונת הרב הראשי לישראל, ואנשיו של עובדיה יוסף עשו הכל כדי שרבם החולה ילבין ברבים את פניו של המועמד המסוכן ויבטל את רוע הגזירה. רבם, כדרכו בקודש, סיפק להם את הסחורה היקרה מפז, והפיק למענם אוצר נדיר בדמות סרט הוידיאו המצורף, הרצוף שנאה ארסית ודרשנות עסיסית.

מומלץ מאד ללמוד את הסרט הנדיר הזה (8 דקות), ולהיווכח על סמך מה פסק מי שנחשב לפוסק הדור כי "דוד סתיו הוא איש רשע המסוכן ליהדות, מסוכן לרבנות, ומסוכן לתורה". כל כך רשע היה דוד סתיו אליבא דעובדיה יוסף, עד כי בחירתו לרב הראשי לישראל כמוה כהכנסת צלם להיכל.

ועוד מומלץ להקשיב היטב לדברי אלוהים חיים הבוקעים מפיו מפיק המרגליות של גדול הדור כדי שנדע סוף סוף את האמת ההסטורית האלוקית על האופן שבו נבחרו רבנים ראשיים בעם ישראל החל מימיו של משה "רבינו" וכלה בימי "רבן של ישראל", הלוא הוא עובדיה יוסף -

"לפיד בנט וליברמן הרשעים יקבעו לנו מי יהיה הרב הראשי?!... - משה רבינו קבע לנו: יהושע יהיה הרב הראשי. עֵלי הכהן הגדול קבע ששמואל יהיה הרב הראשי. וישראל סמכו עליו. עכשיו אומרים נעשה בחירות?!. איזה בחירות?! – רבן של ישראל אומר – וגמרנו". וכך, כידוע, היה - עובדיה יוסף רבן של ישראל אמר – וגמרנו! במאמרו הופרה עצת הרשעים סתיו לפיד בנט וליברמן, ובסופו של דבר יצא הצדק לאור והרבנים הצדיקים דוד לאו ויצחק יוסף נבחרו לרבנים הראשיים.

צדיקותם של יצחק יוסף ודוד לאו באה לידי ביטוי בכך שבנוסף לעובדה שעברו בהצלחה את בחינות ההסמכה לדיינים (מבלי להעתיק ומבלי לנצל ייחוס אבות) ניכר בהם גם שהם יראי שמים. בניגוד מוחלט לדוד סתיו הרשע שלפי עובדיה יוסף אין לו יראת שמים כלל, ממש כשם שלא היתה יראת שמים לדואג הרשע - "אין לו (לדוד סתיו) יראת שמיים בכלל (למרות ש) אומרים שהוא נבחן (לדיינות) - מה זה שווה? – (גם) דואג האדומי היה חכם גדול בתורה, ראש הסנהדרין בזמנו של שאול המלך, (והוא היה כל כך רשע) עד שאמרו רבותינו שאין לו חלק לעולם הבא".

דברי "רבן של ישראל" אלו ממחישים לנו פעם נוספת את העובדה שרבני כל הדורות התייחסו אל גבורי התנ"ך כאל רבנים. לא רק משה היה "רבינו" (למרות שבתורה הוא לא מתואר כך אף פעם) – גם יהושע עלי ושמואל היו רבנים ראשיים. זאת ועוד: על פי הספרות הרבנית, אפשר לתאר את ספר שמואל כחוליה חשובה בתולדות הרבנות ובהלכות בחירת רבנים ראשיים בישראל. בתחילת שמואל א בוחר הרב עלי את שמואל לרב הראשי, בהמשך מכתיר הרב הראשי שמואל את שאול לרב הראשי הבא, ומאוחר יותר מסיר שמואל את כתר הרב הראשי מראשו של שאול מעבירו לראשו של דוד בן ישי. בנוסף לארבעת הרבנים הללו (עלי, שמואל שאול ודוד) אנו נתקלים בספרי שמואל בעוד הרבה רבנים וראשי ישיבות החברים בלא פחות משלוש מועצות גדולי תורה החלוקות ביניהם מחלוקת לשם שמים. בין הרבנים וראשי הישיבות הללו נמנים תלמידי חכמים דגולים כדואג האדומי, יהונתן בן שאול, מפיבושת, אלקנה, אחימלך, ישי ורבים אחרים. בהמשך נראה שגם גבורים כמו בניהו בן יהוידע, עירא היאירי, עדינו העצני ורבים אחרים לא היו אלא רבנים דגולים הממיתים עצמם באוהלה של תורה ואין להם בעולמם אלא דל"ת אמות של תלמוד וגמרא...

בפוסט הקודם שהעליתי כאן לפני כמה ימים (ראש הישיבה שאול נתקל בדוד העילוי) ציינתי את העובדה שרוב (כל?) רבני 929 ותתקכט כגון בני לאו, דוד סתיו, דוד מנחם, יואל בן נון, יעקב מדן ואמנון בזק מתחזים לחברהמנים עבריים נאורים הקוראים תנ"ך בגובה העינים תוך התעלמות מהקריאה הרבנית החרדית והחרד"לית. האם לא חוששים רבנים אלו להיחשב בעיני רוב רבני ישראל לרבנים רשעים כדוגמת דואג האדומי שהיה גדול בתורה אך נחשב לרשע מרושע שהוציא את עצמו מהכלל של "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"?

ובכלל, האם מסוגלים רבנים אלו להסתכל לתנ"ך בגובה העינים ולהודות שאין בו בכלל עולם הבא, ורק רבני המשנה והתלמוד, כמו מעצבי האיסלאם והנצרות, המציאו את ה"עולם הבא" הזה, והפכו אותו לסטארט אפ הכי מוצלח והכי מסוכן בשני המילניומים האחרונים?

---------------------------------------------------------------

נספח: "דואג אדם גדול בתורה היה באו ישראל ושאלו את דוד: `לחם הפנים מהו שידחה את השבת?` - אמר להם: `סידורו דוחה את השבת, לא לישתו ולא עריכתו דוחין את השבת`. והיה שם דואג ואמר: `מי הוא זה שבא להורות לפניי?` - אמרו לו: `דוד בן ישי הוא`. מיד הלך ונתן עצה לשאול מלך ישראל להמית את נוב עיר הכהנים..." (ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה ב)

מחר, בעזרת השם תתברך, אנסה להתייחס לספור התלמודי הזה, ולעוד סיפורים תלמודיים המתארים את דואג כתלמיד חכם רשע שאין לו חלק לעולם הבא)

https://www.youtube.com/watch?v=b4ZZjeEyBXg

פוסטים קשורים

הצג הכול

רבי אבהו הוא אבא שלי ואני הוא בר אבא[1] זה הכל דיאלקטיקה בין הנטיה של אבא שלי להבהיר כל דבר מעורפל והסטיה שלי לערפל את הדבר הכי בהיר. אני חושב שזה ההבדל המהותי בין בעל האגדתא לבין בעל השמעתא. ליתר דיו

באביב 1933, שנה לפני מותו בטרם עת, נשא חיים נחמן ביאליק בן השישים נאום ובו תביעה משומעיו. "עלינו", אמר ביאליק, "להשמיע לעולם עשרת דיברות חדשות, שיתבססו על יסוד הישנות, אבל בהבדל קטן: שיתקיימו לא רק בי

משחר ילדותי אני קושר את המילה "משפטים" במילה "אבא". כשאימא שרה לי "אבא הלך לעבודה" ראיתי לנגד עיניי את בניין משרד המשפטים ששכן אז בקצה המזרחי של רחוב יפו, אולי מאתיים מטר מגבול ירדן. צלפים ירדנים דמיו