המיליונר של הפלוגה / עלמא די 40


בבוקר אני נכנס לאוהל של הסמגד ומבקש ממנו לא לצאת מהבסיס משך שירות המילואים הזה.אני מוכן להיות שין גימל או עובד מטבח, רק לא לצאת לסיורים בעזה.הוא מסרב בתוקף.

אני מנסה לשכנע אותו שזה לא עניין "פוליטי". שמבחינה מקצועית אין כל סיכוי שאצליח לתפקד במשימות כאלו. על אחת כמה וכמה שלא אצליח לפקד עליהן.

הוא מצטער אבל אין לו ברירה.גם ככה סובל הגדוד ממחסור מדאיג של מפקדים זוטרים.מסתבר שחלק גדול מהמש"קים והקצינים הזוטרים של הגדוד התחמקו בכל מיני דרכים משירות המילואים הזה (אף אחד לא בגדוד לא סירב סירוב עקרוני) ועל רקע המחסור הזה הוא לא יכול לוותר עליי בתור מפקד סיור. (בקיץ 1968 סיימתי קורס מ"כים.מאז ועד עתה נותרתי המפקד הזוטר ביותר בצה"ל.מסתברשאי אפשר לוותר על שירותיי הטובים בתור מפקד כל כך זוטר).

תוך כדי דבריו מגיעה הגאולה מכיוון בלתי מיוחל.דודיק מתפרץ לאוהל ומבקש מהסמגד שישחרר אותו מהעונש הזה שקוראים לו תצפית."... אפשר למות שם משעמום.ארבע עשרה שעות להיות כלוא על הגג ולהיות אחראי על יהודה וראובן ואמסלם... הם בכלל לא מרימים את הראש מהקלפים.אין לי עם מי לדבר שם.והמואזינים דופקים לי את הראש עם האללה-אל-אכברשלהם.עוד יום כזה אני קופץ מהגג...

...אני מוכרח תנועה.מוכרח 'אקשן', בקיצור, זקוק באופן דחוף לעבור אל אחד הסיורים... מה זה להיות חודש רצוף על הגג ההוא? – זה ניתוק מוחלט מעולם העסקים... אני חייב שתהיה לי גישה אל הפלאפון משך היום.מוכרח לדבר לפחות פעמיים עם הברוקר שלי ועם סוכני הייבוא.לא ביקשתי ולת"ם בגלל שסמכתי על הפלאפון והמסמכים שיש לי בוולוו.אני לא יכול להרשות לעצמי להתנתק מהם...".

לפני שהסמגד הספיק לענות לו הוא מצביע עליי ומוסיף: "חוץ מזה, אני בטוח שהאסטרונאוט הזה ישמח להתחלף אתי.תצפיות זה בשבילו.אני מכיר אותו כבר עשרים שנה..." אני מסכים בהתלהבות.אני שוחר תצפיות משחר נעוריי.תמיד אני מעדיף תצפיות על סיורים.

מיד לאחר מכן אני מתחרט על ההתלהבות המופגנת וחושב לעצמי שלאחד כמו דודיק הייתי צריך להעביר את התחושה שהעסקה הזאת לא כל כך משתלמת לי.לא יזיק לו להרגיש את עצמו קצת חייב לי.אבל אינני מצליח, ודודיק, כמו תמיד, יוצא מנצח...

הסמגד מצדו אומר שלא אכפת לו, שהוא בסך הכל סדרן עבודה.אם שנינו מסכימים אין לי כל התנגדות לחילופין.

אבן ענקית ירדה מלבי.נפטרתי מסיוט הסיור.החל ממחר אני עתיד לתפוס פיקוד על התצפית החולשת על כיכר פלסטין. בדמיוני אני מחליט להסב את שמה של הכיכר לכיכר פומבדיתא, ואני מתחיל להתלהב משדה הסמלים המרתק הטמון בעצם התצפית מגג גבוה החולש על כיכר פומבדיתא.

החל ממחר יעמוד לרשותי כל הזמן שבעולם.בתצפית אפשר לקרוא ולהשתזף ולכתוב.אפשר גם להצטרף מדי פעם אל משחק הפוקר של ראובן ויהודה ואמסלם.אף אחד לא רודף אחריך בתצפית.והעיקר – אף אחד לא נרדף על ידך.

פוסטים קשורים

הצג הכול

שמים שחורים בקשו עליי רחמים. אל תביאו אותי אל הארץ הכבושה. אל תביאו אותי במבוכה לנוכח מניין גברים בגיל של אבא שלי, המטאטאים רחוב בחושך שלפני השחר, לאורם המסנוור של פרוז'קטורים האחוזים בידיהם של נסי

פעם היינו נסיכים קטנים מפלוגה ב'. שיחקנו בארגז החול הענק הזה שקוראים אותו מדבר סיני. מאור ראשון עד אור אחרון היינו מטפסים על הררי דיונות ונופלים מהן. מעולם לא שאלנו למה אנחנו נופלים. רק רצנו לטפס

יום חמישי לעוצר. הרבה בכי בבתים. בכי של ילדים עצורים וצרחות של תינוקות עצורים וצעקות של אמהות עצורות. אבות עצורים תולים כביסה מפחד שנשותיהם תהיינה נשקפות על ידינו. תולים סדין ומעשנים סיגריה. תולים