הכי קרבי, אחי

פרשת "ויצא יעקב" היא פרשה שניה מתוך שבע פרשות[1] המתחברות יחד לרומאן מרתק על חיי יעקב. הפרשה הראשונה ברומאן היא פרשת "תולדות" שבה מתוארים האירועים העיקריים בחיי התאומים עשיו ויעקב, החל מרגע לידתם ועד היום שבו נאלץ יעקב לברוח מפני עשיו. פרשת "ויצא יעקב" היא תיקונה של פרשת "תולדות" שאפשר לסכם אותה כפרשת "ויכנס יעקב", או ליתר דיוק פרשת "ויתכנס יעקב בתוך עצמו".

מיום לידתו עד תחילת פרשת "ויצא יעקב" התכנס יעקב בתוך עצמו, והתחבא מפני העולם שבחוץ. כבר ברגע הראשון לחייהם יצא עשיו ראשון לאויר העולם ורמז על העתיד להתרחש. יעקב לא מיהר לצאת והשאיר לעשיו את מלאכת הפריצה החוצה. ליתר בטחון אחז יעקב בעקב רגלו של עשיו, ומאז ועד סוף פרשת תולדות הוא המשיך לעקוב אחריו ולעקוב בו. הוא לא לקח סיכונים מיותרים והשאיר לעשיו לבדוק את העולם המסוכן שמחוץ למאהל. הוא נהנה מהעובדה שעשיו נמשך כל הזמן החוצה, ובכך משך אליו את כל האש והסיכונים. יחד עם זאת הוא ניצל את העובדה שעשיו היה עייף ומותש מרוב מאמצים, והוא ידע היטב כיצד לנצל את עייפותו על מנת לסחוט ממנו טובות הנאה משמעותיות.

שמו של עשיו העיד עליו שהיה איש של עשיה[2] מוחשית בשטח הפתוח והמסוכן. שמו של יעקב העיד על חוסר העשיה שלו, ועל כך שהעדיף להישאר במאהל העורפי תוך כדי אחיזה נצלנית בעקבו של האח המסתער קדימה.

משחר ילדותם יזם עשיו את המעשים, והעיר את השחרים העולים, כשהוא רץ ללא מורא אל השדות והמרחבים. יעקב המשיך להתכרבל בתוך השמיכה עד מאוחר, ואחר כך נשאר עם אמא באוהל. כשגדלו הילדים הפך עשיו להיות איש יודע ציד, איש שדה ומרחבים. יעקב נשאר להתכרבל בתוך המאהל.

יעקב היה איש תם יושב אוהלים, ולעשיו היתה קלאסטרופוביה של אוהלים. כל הזמן הוא ברח החוצה, לשדה הפתוח, ולימד את עצמו להיות "איש יודע ציד, איש שדה". ימים רבים נותר עשיו בשטח הפתוח, כשהוא אורב לציד. מלומד קרב הוא היה – אוהב סכנות ומתגרה במוות. כל הזמן דרוך. כל הזמן בסיורים ובמארבים. הכי קרבי אחי.

יעקב, לעומת זאת, העדיף מתוך בחירה צלולה ומחושבת להיות ג`ובניק. קל`בניק. הכי קרוב לבית, אחי. הכי רחוק מהקרב.

ויצא יעקב מן האהל וילך אל השדה

בפרשת "ויצא יעקב" מלמד יעקב את עצמו לצאת מהאוהל אל השדה ולהיות קרבי כאחיו. על מנת לצאת מהאוהל הוא חייב ללכת את כל הדרך הארוכה מבאר שבע לחרן. לאחר מסע מזורז הוא מגיע לחרן, והתחנה הראשונה שלו בחרן היא השדה – "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. וירא והנה באר בשדה". בסוף פרשת "ויצא" יתברר שהתחנה הראשונה של יעקב בחרן היא גם התחנה האחרונה שלו. עשרים שנה יהיה יעקב איש שדה מובהק. כל הזמן יישאר בשטח כשהוא חשוף וקשוח. לא עוד איש אהלים ולא עוד איש תם.

כבר ביומו הראשון של יעקב בשדה של חרן הוא יצליח להשתחרר מאחיזתה של ידו בעקב עשיו. שחרור זה יאפשר לו לגול מעל הבאר של עצמו את האבן הכבדה של פרשת תולדות. מיד לאחר מכן הוא ישאב ממעמקיו באר מים חיים שיעירו בו עוצמות רדומות. או אז "יגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו, וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך"[3]. כל המעשים שדוכאו במהלך פרשת תולדות פרצו ממנו ברגע ששחרר את ידו מאחיזתה של עקב עשיו. מכאן והלאה יתן יעקב לעצמו להשקות ולנשק ולבכות בקול גדול.

עשרים שנה הוא יישאר בחזית הקדמית ביותר של שדה חרן כשהוא משקה ומנשק וזורע בדמעה. עשרים שנה ידיר שינה מעיניו – ביום יאכל אותו החורב וקרח בלילה[4]. כימים אחדים יהיו שבע השנים הראשונות בעיניו מרוב אהבתו את רחל. כימים אחדים יהיו שבע השנים השניות בעיניו מרוב אהבתו את רחל. כימים אחדים יהיו בעיניו שש השנים האחרונות מרוב אהבתו את ילדיו ואת לאה וזלפה ובלהה ורחל. מאהל יפה ונעים תקמנה נשותיו במהלך עשרים השנים הללו. מדי פעם הוא יבוא מן השדה עייף כמו עשיו, כל פעם תלעיט אותו אשה אחרת מן האדום האדום הזה. ונזידים יהיו מוזדים. ודודאים מן השדה. ולחם. ועדשים. עשרים שנה יהיה יעקב איש שדה. מהיום שבו הגיע בגפו אל הבאר אשר בשדה הרועים, עד אשר `יפרוץ מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים`[5]. עד שישמע את דברי בני לבן האומרים: `לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה`[6].

הדבור הזה של בני לבן יהיה לו האות שהגיע הזמן לשוב הביתה. והאות ינתן לו על ידי יהוה שידבר אליו בפעם הראשונה מתוך יקיצה מוחלטת. עשרים שנה חלפו מאז דיבר אליו יהוה לראשונה –היה זה בלילה הראשון שלו בלי אמא. רק יצא מבית אמא ואבא וכבר פגש מלאכים עולים ויורדים בסולם, ושמע את קול יהוה הניצב מעליו. אז היה יהוה מאד חלומי ומאד מיוחל, אבל עכשיו, לאחר עשרים שנות נדודי שינה בשדה, הוא נראה אליו מתוך יקיצה ועירנות מוחלטים.

בשדה נגלה אליו יהוה, בשטח הפתוח, הרחק מכל האוהלים. בחרן נגלה אליו יהוה, במקום שנגלה לראשונה לאברהם אבי אביו, ואמר לו: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך"[7]. רק עכשיו אתה יכול לשוב אל ארץ אבותיך. רק לאחר שיצאת יציאה מוחלטת מן האהל לשדה. רק לאחר שיצאת מתוך עצמך.

אז שלח יעקב להביא את לאה ורחל מאהליהן, וקרא להן לבוא אליו לשדה – למגרש הביתי שלו. בשדה הפתוח הוא התייעץ עמן התייעצות מהירה, ויחד הם קיבלו החלטה לעזוב את חרן ולשוב לארץ כנען. הוא שם את שנים עשר ילדיו ואת ארבעת נשיו על הגמלים ומתחיל לנוע מערבה, "לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען"[8].

הקול קול יעקב והידים ידי יעקב והילדים ילדי יעקב

רק עכשיו מרגיש יעקב שהוא יכול לשוב אל יצחק אביו. רק עכשיו הוא יכול להוכיח לו שקולו, אמנם, קול יעקב, אך ידיו ידי עשיו. עכשיו הוא מעמיס על הגמלים את כל אשר עשה במו ידיו, ועכשיו הוא מביא לאביו הזקן את ריח השדה.

לפני יותר מעשרים שנה, כשהיה איש אוהלים מזיד לפי תומו, רקח עם אמו את התרמית הגדולה של גניבת הברכה. כשהתחזה לאיש שדה רעד מפחד יצחק כאשר אמר לו אביו "גשה נא ואמושך בני האתה זה בני עשו אם לא"[9]. וכשמישש אותו אביו ידע יעקב שאביו יודע שהוא יעקב. וכשאמר: "הקול קול יעקב והידים ידי עשיו"[10] שמע יעקב בקולו של יצחק משאלה שיהיו ידיו כידי עשיו. וכששאל יצחק פעם נוספת "האתה זה בני עשיו? שיקר ואמר "אני"[11], ושוב היה בעיניו כמזיד לפי תומו. מתחזה לעשיו. עושה מעשה יעקב ומבקש שכר כעשיו. וכשנישק אותו אביו נשיקה אוהבת המיועדת לעשיו, קינא כל כך בעשיו. וכשאמר לו אביו "ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו יהוה"[12], הוא לא חלם על כך שאחרי עשרים שנה יהיה ריחו כריח השדה. ממש כמו ריחו של עשיו. עכשיו יצחק זקן מאד, וליעקב חשוב כל כך להגיע אליו לפני מותו על מנת להמחיש לו עד כמה ריחו כריח השדה, וקולו קול יעקב, וידיו ידי יעקב, וילדיו ילדי יעקב – שנים עשר נכדים קטנים ומקסימים מטפסים בסולם וגולשים לחול – יוסף דינה וזבולון בני השנה, יששכר בן השלוש, אשר בן הארבע, גד בן החמש, נפתלי בן השש, יהודה בן השבע, דן ולוי בני התשע, שמעון בן האחד עשרה, וראובן הגדול בן שתים עשרה[13]. את כל הילדים הללו הוא הידק בחגורות בטיחות לאוכפים שעל דבשות הגמלים, והפקיד עליהם את נשותיו ואת פילגשיו. ואחרי הגמלים נושאי הילדים והנשים השתרך טור ארוך מאין כמוהו של צאן ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים. וכל השיירה הזאת החלה לנוע מערבה, אל סבתא רבקה וסבא יצחק. ואל האח התאום עשיו…

(המשך יבוא)

[1] תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש ויחי – ארבע מתוך שבע הפרשות הללו מיוחסות בכותרתן לפעולה שפועל יעקב – ויצא יעקב, וישלח יעקב, וישב יעקב ויחי יעקב.

[2] על הקשר בין שמו של עשיו לבין העשיה ראי/ה בראשית רבה פרשה עא סימן לב

[3] בראשית כט י-יא

[4] ראי/ה בראשית לא מ

[5] בראשית ל מג

[6] בראשית לא א

[7] בראשית לא ג

[8] בראשית לא יח

[9] בראשית כז כא

[10] בראשית כז כב

[11] בראשית כז כד

[12] בראשית כז כז

[13] חישובי הגיל של ילדי יעקב על פי ספר היובלים פרק כח

פוסטים קשורים

הצג הכול

הגר הייתה שפחתה של שרה העקרה, והייתה חלק מן הרכוש העצום שעשה אברהם הטייקון במצרים. תשוקת הגבירה לילד גרמה לה להפקיע לעצמה את הרחם והביצית של השפחה. היא הכניסה את הרחם המופקע לאוהל בעלה ואמרה לו "אברהם

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְהֹוָה: וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּ