הגר פרפר טלה רחל הגר / עלמא די 48


עוד יום שישי. עוד כוננות מסגדים. ילדים וילדות משחקים "דג מלוח" בחצר המסגד. אבותיהם מתפללים בפנים. אני לא יכול להצטרף אליהם כי חל עליי איסור חמור לשחק בזמן התפילה. אני משקיף על משחקם בקנאה מהולה בבוז, ונשאר ליד אבא שלי עד סוף "אדון עולם". ברוב מסגדי עזה כבר הסתיימה התפילה. במסגד שמולי היא תימשך עוד שעה ארוכה. יש היום שני חתנים ובר מצווה אחד, וכולם מתכבדים בעלייה חגיגית לתורה – אז הילדים המאושרים ממשיכים לשחק "דג מלוח" בחוץ, ובפנים נמשכת קריאת התורה כבר למעלה משעה. שמש שבתית חמה יוקדת על גג המלון. הקלפנים מתחבאים בצל. סלסולי אללה אל אכבר מתאיידים מבעד לשערי השמים נמסים. הסמגד קורא לי בקשר. "רות עבור" אני עונה לו. "מה קורה עם המסגד שלך?... למה אתה לא מדווח על סיום תפילה?..." "התפילה במסגד שלי עוד לא הסתיימה, עבור... היא תימשך עוד שעה..." "האם אמרת שעה, עבור?" "חיובי, עבור..." "מנין לך?, עבור..." "רק עכשיו הם גמרו את ההפטרה, עבור..." "גמרו את ה'מה'? עבור..." "את ההפטרה, עבור..." "שנית?!..." "הפטרה, עבור, הפטרה – הגר, פרפר, טלה, רחל, הגר... האם רות עבור?..." "שים לב, אתה לא נשמע ברור, האם רות?,,," "רות רות. שמתי לב. אני לא נשמע ברור..."

פוסטים קשורים

הצג הכול

שמים שחורים בקשו עליי רחמים. אל תביאו אותי אל הארץ הכבושה. אל תביאו אותי במבוכה לנוכח מניין גברים בגיל של אבא שלי, המטאטאים רחוב בחושך שלפני השחר, לאורם המסנוור של פרוז'קטורים האחוזים בידיהם של נסי

פעם היינו נסיכים קטנים מפלוגה ב'. שיחקנו בארגז החול הענק הזה שקוראים אותו מדבר סיני. מאור ראשון עד אור אחרון היינו מטפסים על הררי דיונות ונופלים מהן. מעולם לא שאלנו למה אנחנו נופלים. רק רצנו לטפס

יום חמישי לעוצר. הרבה בכי בבתים. בכי של ילדים עצורים וצרחות של תינוקות עצורים וצעקות של אמהות עצורות. אבות עצורים תולים כביסה מפחד שנשותיהם תהיינה נשקפות על ידינו. תולים סדין ומעשנים סיגריה. תולים