האולימפוס של צפורה

פרשת יתרו


בפרק זה אנו נתקלים שוב גם בהר האלהים וגם בצפורה. פעם אחרונה שנתקלנו בצפורה ובהר האלהים היתה במהלך אירוע הדמים המתואר בפרק ד. הר האלהים, המוכר גם כהר סיני, הוא האולימפוס של המיתולוגיה המקראית. הוא נמצא במדין ושוכנים בו אלהים שונים כמו אשרה, בעל, אל, יהוה, ועוד אלוהים רבים. רוב האלוהים הללו הגיעו להר האלוהים המדייני מאולימפוסים זרים ורחוקים, ואילו יהוה הוא אחד האלוהים המקומיים ביותר. יהוה הוא מדייני.

גם צפורה היא מדיינית. אביה,יתרו, הוא הכהן הגדול של מדין, וככזה הוא עבד את כל האלהים השוכנים בהר האלהים. משחר ילדותה שיחקה צפורה למרגלות ההר הזה, והכירה היטב כל רכס כל ערוץ כל סלע וכל סנה. כשהתבגרה התלוותה פעמים רבות לפולחניו של אביה, ולמדה לזהות את כל האלים והאלות. יהוה היה אחד האלהים המסקרנים והמסוכנים ביותר באולימפוס. מהיום שנתקלה בו לראשונה חשה צפורה כלפי יהוה פחד גדול מהול במשיכה עזה. היא שיחקה אתו מחבואים. חיפשה אותו בין התלים והמזבחות, בתוך ענני הכבוד הפזורים על פני כל גבעה, ומתחת לכל עץ רענן. לפעמים היה יהוה יוצא מהמחבוא, מתגלה מאחורי סנה, והיה רומז לה בעדינות להתקרב אליו. פעמים רבות הוא היה איום ונורא. ממש בלתי נסבל.

אבא יתרו לימד את צפורה איך להתקרב בזהירות אל המקומות שבהם עשוי יהוה להימצא, ואיך לקרוא לו בהיותו קרוב. הוא גם הדריך אותה איך להישמר מפניו כשהוא מתחיל להיות מסוכן וזועם, ואיך לְרַצות אותו כשצמאונו לדם מעביר אותו על דעתו. ברבות השנים למדה צפורה לזהות את יהוה על פי המראה, על פי הקול ועל פי הריח. ויש אומרים: גם בעזרת הטעם, המישוש, והחוש הששי ידעה צפורה כיצד להתמודד עם יהוה וכיצד להרגיעו.

כל הכישורים הללו איפשרו לצפורה להציל את משה מיהוה הזועם שהתפרץ לאוהל המלון בו הם לנו עם ילדיהם בדרכם ממדין למצרים.[1] את אירוע הדמים הזה תיארתי בהרחבה במחלנים 929 לפרק ד, כאן אביא רק את תקציר הדברים:

ברגע שראתה צפורה את פני יהוה במרכז האוהל היא הבינה שהוא בא לחסל את משה. תגובתה המדהימה היתה מהירה מדויקת ומיומנת. באִבחה אחת היא לקחה צור, כרתה את עורלת בנה, הגישה את הדם ליהוה, נגעה ברגליו (של יהוה), ריככה את זעמו, והכריזה עליו (על יהוה) כעל חתן הדמים שלה. משה לא ידע מאומה על כל ההתרחשות הזאת ולא חש כל סכנה לחייו.

משה, בניגוד גמור לצפורה, בקושי הכיר את יהוה באותו זמן. הוא בסך הכל פגש אותו פעם אחת בהר האלהים, וגם אז הוא ירא מאד מלהביט בו, ולא היה לו כל מושג איך הוא נראה. רק את קול יהוה הוא שמע איכשהו, וגם זאת מבעד לכל הפילטרים בולמי הזעזועים של הסנה הבוער.

יתכן מאד שמשה לא ידע מעולם על האירוע במלון, וקרוב לודאי שהוא לא היה מודע כלל לכישוריה האלוהיים של אשתו ואם ילדיו. דבר אחד ברור: מיד לאחר האירוע הזה דאג יהוה להרחיק את צפורה באופן סופי ממשה. בבוקר, כשהתעורר משה במלון ללא צפורה והילדים, הודיע לו יהוה על שינוי תוכנית, והורה לו לשוב להר האלהים ולפגוש שם את אהרן אחיו. מכאן והלאה יהיה אהרן צמוד למשה כמספר 2 בצמד "נביא וכהן".

יהוה סילק את צפורה כי הוא לא רצה שהיא תישאר עם משה ותגלה עליו את כל מה שהוא מסתיר ממנו. יהוה יודע היטב שצפורה מכירה אותו יותר מדי טוב, ויודעת עד כמה אין הוא מסוגל לכבוש את כעסו, ועד כמה הוא זקוק למנות הדם והזעם היומיות שלו. הוא גם יודע היטב שצפורה יודעת מצוין כיצד למזער את נזקי ההתמכרות הזו, וכיצד לחסוך המון דם ולהציל נפשות רבות.

וכל כך חבל. כי הנביא משה והכוהנת צפורה היו יכולים להוציא את בני ישראל ממצרים עם הרבה פחות מכות ודם מאשר הנביא משה והכהן אהרן...

עכשיו, בפרק יח, ללא כל הודעה מוקדמת, מגיעים משה ואהרן להר האלהים המדייני ומביאים יחד עמם כששה מיליון נשים, גברים, זקנים וטף (אומדן מתקבל על הדעת אם מוסיפים לששים ריבוא גברים יוצאי צבא גם את כל הנשים הזקנים והטף שלא סופרים). יתרו, צפורה, ויתר המדיינים בהלם מוחלט. בבת אחת הם מבינים שהמרחב הפסטוראלי הקדוש והרגוע של הר האלהים המדייני הפך להיות גם מטרד המוני וגם מלכודת מות למיליוני עבדים משוחררים.

לא ברור אם גילה משה ליתרו ולצפורה שבפגישתו הראשונה עם יהוה בהר האלהים הודיע לו האחרון מתוך הסנה שהוא עתיד לחזור אל האולימפוס הזה עם מיליוני בני ובנות ישראל – "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג יב). לא ברור גם מתי נודע ליתרו ולצפורה על כל הנסים והמכות והדם ששפך יהוה במצרים. דבר אחד ברור: יתרו וצפורה מתגייסים בפרק יח ומנסים למזער ככל האפשר את הנזקים והמכות שעתיד יהוה הזועם להנחית על ראשיהם של מיליוני העבדים המשוחררים. הם כל כך מאמינים שיצליחו במשימתם...

(המשך הפרק בהמשך היום – האם תפול צפורה מהאולימפוס?)

[1] וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְקֹוָק וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ: (כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי: (כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת (שמות ד כד - כו)

פוסטים קשורים

הצג הכול

יש בלגן מרתק בכל אחד מ929 פרקי התנך. הרבנים חרדים מפני הבלגן הזה ומנסים לעשות סדר בכל פרק ובכל פסוק. יחזקאל הדרשן לא אוהב את הסדר הרבני המאולץ - הוא שואף להחזיר לתנך את יופיו הפראי ולעשות בו בלגן. יחז

חלק א: ותהי צעקה גדולה בירושלים כי אין בית אשר אין שם מת ------------------------------------------------------------------------ קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה. וביום ההוא יוצבו מאות מחסומים בכל הכנ

כנגד ארבעה בנים דברה התורה המחלנת – אחד אומר "אני חכם", אחד אומר: "אני רש'ע" (רבונו של עולם), אחד אומר: "אני תם" (יושב אהלים), ואחד אומר: "אני לא רוצה לשאול ולהשיב אלא רק להקשות ולפרק". בן "חכם" מה הו